תגית: אישה

החלטת שאת רוצה להצטלם בעירום. אולי כי צילום עירום זה משהו שמזמן חשבת עליו, אולי כי ראית תמונות יפות של מישהי אחרת והחלטת שגם את "רוצה כזה" ואולי את מפרגנת לעצמך צילומים אחרי דיאטה ארוכה ומוצלחת, או אחרי שחזרת לגיזרה מלפני ההריון, או עוד הרבה סיבות טובות. ובאמת, לא קשה למצוא סיבה להצטלם בעירום. זו חויה מיוחדת, עוצמתית, אינטימית, ואסטתית. בהנחה שהיא מתבצעת בצורה הנכונה כמובן… אז הנה כמה טיפים איך להצטלם בעירום ולהשאר עם חיוך על הפנים:

• בחרי בצלם/ת שמתמחים בצילום עירום. עם כל הכבוד לחברה שהתחילה עכשיו קורס בצילום או לזו שקיבלה מצלמה ממש משוכללת, כדי לצלם עירום בצורה מחמיאה ומעניינת צריך הרבה נסיון מקצועי והתמחות בצילום עירום. איך יודעים במי לבחור? מסתכלים בעבודות כמובן, אם זה באתר האינטרנט של הצלם, בדף הפייסבוק וכדומה. כדאי לחפש גם המלצות של לקוחות אחרות שהצטלמו לפנייך.
• בחרי במקום נוח לצילומים. לוקיישן גרוע יכול להרוס כל צילום ולוקיישן טוב הוא כזה שמעבר להיותו מעניין לצילום מאפשר לך להיות נינוחה, בטוחה ומוגנת. אם מדובר בסטודיו לצילום בדקי אם המקום נגיש, פרטי, ובקשי לראות תמונות של המקום כדי לקבל קצת תחושה לגביו…
• שחררי… סשן צילום עירום הוא הזמן הנכון לקבל את עצמך, להתמסר לחויה ולשחרר את הביקורת וחוסר הביטחון לגבי חלק זה או אחר בגופך. אף אחת לא מושלמת ו… הכל בראש! אם לא תהיי עסוקה כל כך באיך הירכיים שלך נראות בצילום, כל התמונה תראה יותר טוב, כולל שפת הגוף שלך וההבעה. סמכי על הצלם שיעשה כמיטב יכולתו ונסיונו להחמיא לך בתמונות, להדגיש את מה שאסטתי ולהשתמש בתאורה ובתנוחות שונות כדי שתצאי הכי טוב שאפשר.
• התכונני לצילומים: על פי רוב אין צורך באיפור כבד, מספיק איפור סולידי ועדין, שיער הראש – חשוב גם כן, וודאי שאת אוהבת את ההופעה שלך באותו יום. רצוי לא ללבוש בגדים / תחתונים הדוקים מאוד לפני הצילומים, מכיוון שזה עלול להשאיר סימנים על העור שלא בהכרח יעלמו בזמן…
• תתלבשי סקסי… לצד תמונות העירום זה נהדר לעשות צילומי הלבשה תחתונה סקסיים. פריטים רצויים: סטים של תחתון וחזיה סקסיים, ביריות, נעלי עקב, גרביונים, ואפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה: בייבידול, שמלה קצרה, ג'ינס חתיכי ועוד… נכון שזה כבר נשמע כיף? 🙂
• תחשבי סקסי… כשאת במצברוח המתאים את גם נראית טוב יותר ומקרינה את זה החוצה. אל תפחדי להשתמש בכל האמצעים: מבט, שפת הגוף, תנוחה. דברי באמצעות העיניים ועם גופך, היי מודעת לעצמך, בטוחה בעצמך ושדרי את זה החוצה.
• הסתכלי בתמונות במהלך הצילומים. הפסקה קצרה מדי פעם לצורך התבוננות בתמונות תאפשר לך לוודא שאת אוהבת את מה שאת רואה ושהצילומים טובים בעינייך. שתפי את הצלם בהערות שיש לך והקשיבי גם למה שיש לו לומר על מה שצולם.
• תהני! כן, זו הנקודה האחרונה והחביבה. סשן צילום עירום יכול וצריך להיות חוייתי, מהנה ומרגש. תבואי מתוך רצון להנות, להתמסר לחויה, לקבל ולאהוב את איך שאת נראית.

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך ולסייע מנסיוני.
שלך,
רון אוריאל

היי, אני ענת, ולאחרונה החלפתי קידומת… גיל 30… בניגוד לחברות שלי שנלחצו מהפרידה משנות העשרים הרגשתי דוקא טוב עם זה. בכלל, אני בתקופה שהכל מחובר לי טוב בחיים ואני די שלמה עם מי שאני, מה שאני עושה ואיך שאני נראית. זו גם הסיבה שחיפשתי דרך מיוחדת לציין את יום ההולדת הזה ולפרגן לעצמי משהו באמת שונה ומיוחד. אחרי התלבטות קצרה החלטתי לוותר על "צניחה חופשית" או באנג'י (אני עדיין לא כזו נועזת…). כשדיברתי על זה עם אחת החברות שלי היא סיפרה שמישהי שהיא מכירה עשתה מעין בוק צילומים סקסי בסטודיו לצילום שמתמחה בצילומים כאלה. מיד נדלקתי על הרעיון וביקשתי ממנה שתשיג לי את האתר והטלפון של הצלם.

שיחת טלפון לסטודיו…

אחרי שנכנסתי לאתר של אקספוז והתלהבתי מהתמונות, התקשרתי לסטודיו ביקשתי לקבל קצת פרטים על הצילומים. רון (הצלם ובעל הסטודיו) ענה לי בהרחבה על כל מה ששאלתי ונתן תחושה טובה שמדובר במקום רציני ומקצועי מאוד. הרמתי גבה כשהוא סיפר שהסטודיו נמצא ברחובות. מה איבדת שם? לא נורא… הבנתי שמדובר בנסיעה לא כזו ארוכה. דיברנו עוד קצת על מה כדאי להביא איתי לצילומים (ובאותו שלב גם החלטתי לפנק את עצמי בקניה של כמה סטים חדשים בחנות להלבשה תחתונה), קבענו מועד ונפרדנו, כשאני עם מן התרגשות שמתחילה להיבנות אצלי.

יום הצילומים

בהתחלה קבענו לבוקר אבל הסתבר לי מהר מאוד שזה לא ילך כי בעבודה יהיה לי קשה מאוד להשתחרר באותו יום ובימים שאחריו. תקופה לחוצה. לא רציתי לדחות את הצילומים יותר מדי אז העברנו אותם לערב. לא נראה לי שהעבודה שלי הרויחה מזה משהו כי באותו יום הריכוז שלי שאף לאפס ולא הצלחתי לעשות שום דבר ממשי. אף אחת במשרד לא ידעה על הצילומים אז הסתובבתי עם ההתרגשות הזו בסוד כל היום. יושבת לידי מישהי ממש נחמדה אבל… דתיה, והיא שאלה אותי מה עובר עליי כי היה ברור שאני בציפיה למשהו, אבל החלטתי שהיא לא הבנאדם הנכון לפתוח איתו נושא כזה. אז העברתי בחוסר סבלנות יום עבודה ובשלוש חתכתי. מספיק… מעכשיו אני חופשיה…

הביתה, מקלחת, הכנות, תיק עם כל הפריטים וקדימה לדרך. הנסיעה היתה דוקא קלה. כנראה הספקתי לצאת לפני הפקקים של אחר הצהרים. הגעתי לכתובת וחניתי. שלט הוביל אותי במורד מדרגות למרתף. בקצה המדרגות ניצבתי מול דלת פלדה ענקית. צילצלתי בפעמון. מבפנים כבר דלפו החוצה פעימות באסים רכות של מוסיקה. הדלת נפתחה ורון קיבל אותי בחיוך. נכנסתי. איזה מעבר חד מהפלורסנט בחוץ לאור הרך שבפנים. תאורה חמימה, קירות כהים, ורון מכיר לי את הסטודיו. חדר הלבשה, מטבחון, שרותים, פינת מנוחה, חדר צילומים, ואזור צילומים נוסף. הציע לשתות משהו חם, הלכתי על תה היסמין שהציע (מומלץ!) והתיישבנו לדבר קצת. סיפרתי לו שכל היום אני בהתרגשות ומתח מהצילומים, אבל בפנים כבר התחלתי להרגע והרגשתי שאני במקום שנעים להיות בו. רון היה סבבה, קלטתי מיד שהוא מקצוען ורגיל לעבוד ככה עם אנשים ברמה גבוהה של אינטימיות. בחדר ההלבשה עברנו על הפריטים שהבאתי ותיכננו עם מה אני מצטלמת בתחילת הצילומים ומה בהמשך.

מתחילים לצלם…

או קיי, אני בסט אדום ושקוף של חוטיני וחזיה תואמת. מבט בראי בחדר ההלבשה וסידור אחרון שהכל ישב במקום כמו שצריך… רון ממתין לי בחדר הצילומים ואני מצטרפת. החדר שחור לחלוטין. הקירות, התקרה… רק התאורות של הסטודיו מאירות אבל הכל נבלע בחשיכה מסביב ורק רון ואני נראים. מצולמת וצלם. אחרי כמה כיווני תאורה וטסטים רון חיבר את המצלמה למסך הגדול שבחדר והראה לי איך התמונות יוצאות. מיד אהבתי… זה היה סקסי מאוד אבל בטעם, כמו שרציתי בדיוק. מכאן המשכנו לצלם במגוון תנוחות ואביזרים ומדי פעם החלפתי פריטי לבוש. בשלב מסויים עשינו הפסקה קצרה לשתות ולנשנש קצת, ובשלב זה גם החלטתי שמתאים לי להצטלם בצורה יותר נועזת – כלומר בעירום מלא (אם אני כבר בסטודיו לצילום עירום אני חייבת לעצמי כמה תמונות כמו אלה שראיתי באתר). אני חושבת שלאוירה בסטודיו (כולל המוסיקה והאור הרך) ולאישיות של רון יש חלק חשוב בביטחון הזה שקיבלתי והטבעיות בה בחרתי להסיר את הבגדים. בחרתי לא להיות נבוכה והקשבתי לעצמי. הרגשתי שאני באמת נהנית מהסיטואציה, וזה לא דבר שעושים כל יום, אז נתתי לעצמי להשתחרר לגמרי. חלק מהצילומים היו בבימוי של רון, וחלק היו רעיונות שלי של תנוחות שהכנתי לפני הצילומים (התכוננתי קצת בבית, עברתי על תמונות שמצאו חן בעיני ברשת) ורון התאים מדי פעם את הכיוון של התאורות והעוצמות כדי שהתוצאה תהיה מיוחדת ומחמיאה. בשלב מסויים האוירה נהיתה ממש לוהטת, והפתעתי את עצמי קצת עם רמת התעוזה. ובכל זאת כל הזמן הזה רון ואני ידענו לשמור על הגבולות האלה של צלם ומצולמת ולכבד זה את המרחב של זו. מקצוען, כבר כתבתי.

כל סוף הוא התחלה חדשה…

סיימנו לצלם, אני קפצתי להתארגן בחדר ההלבשה, רון התיישב על המחשב והכין לי דיסק. שילמתי והודיתי לו, היה כיף אדיר וחויה בלתי נשכחת. רון מצידו הודה לי, ושמח שהתמונות מצאו חן בעיני. הדרך חזרה היתה ארוכה יותר. הפקקים הבלתי סופיים של אחר הצהרים גלשו לתוך הערב אבל לא מיהרתי לשום מקום ושמחתי שיש לי זמן לעבד את מה שעברתי ולשחזר את הצילומים. בערב, על המחשב, אחרי שעברתי שוב על כל הדיסק נזכרתי שרון אמר שהוא ישמח אם אכתוב קצת על החויה שעברתי בסטודיו. אז הנה רון, הכל כתוב ואני לא חושבת שהחסרתי משהו. אני שולחת לך את זה בהערכה ובתודה. אמנם חשבתי שזה משהו שעושים פעם בחיים אבל אין לי ספק שאני אחזור אליך עוד פעם. פשוט נהניתי יותר מדי בשביל לוותר על עוד הזדמנות. הפעם הבאה תהיה כנראה עם בן זוג, וכדאי שתכין הרבה כרטיסי זיכרון… נתראה, ענת.

"אני רוצה לתאם סשן צילומים בשבילי…" אמרה מהצד השני של קו הטלפון אחרי שהציגה את עצמה. כבר ביקרה באתר של הסטודיו, ראתה את התמונות, אהבה… התעניינתי קצת לגבי הרקע לצילומים… פעמים רבות זו מתנה ליום ההולדת, או הפתעה ליום הנישואין המתקרב, או אולי אחרי ירידה משמעותית במשקל… הרבה סיבות טובות להתחבר לעירום ולגוף, או סתם לכיף שבצילומים. אבל ההסבר שלה הפתיע אותי.

סיפרה שלאחרונה בעלה מבלה לא מעט בצפיה בתמונות סקסיות של בחורות ברשת, וזה מערער לה את הביטחון… אחרי שנים של נישואין, והורות, הזוגיות לא מתחזקת את אותה להבה שהיתה בשנים הקודמות, וזה מה שהעלה אצלה את הרעיון להצטלם. היא צריכה את זה קודם כל בשביל עצמה… אבל יש לה תוכניות גם לגביו… פתחנו יומן, קבענו סשן.

היא נראית טוב. נאה, גוף חטוב למרות הלידות, ונראית לי טיפוס די עדין. אני מסתכל עליה וחושב איך זה שהעניינים ביניהם התקררו קצת? אשתו נראית נהדר, הוא לא שם לב מה יש לו בבית?… אבל זה לא כזה פשוט. אני מזכיר לעצמי שצריך שניים לטנגו, וזוגיות זה עניין הדדי. אולי היא שכחה קצת שהיא בעצם כל כך מושכת וסקסית? אולי חסר שם הלהט, השגרה קצת מכבה, מעוורת…

צילומים

כשאנחנו עוברים על הפריטים שהביאה איתה – בעיקר הלבשה תחתונה סקסית – היא קצת נבוכה, אבל ראש פתוח. עוברים לחדר הצילומים. מכוון את התאורה, מצלם אותה כמה תמונות, מראה לה, היא מחייכת, יש אישור. עכשיו זה הקטע שאני מתחיל בדרך כלל קצת לכוון את המצולמת… להדריך לגבי התנוחה, ההבעה… אבל הפעם היא מתחילה לבד. משחקת עם הכתפיות של הבגד הסקסי… מורידה אחת, ועוד אחת, שולחת חיוך מפתה אם כי עדיין קצת נבוך, קשובה לקליקים של המצלמה ובאותו זמן גם מודעת לעצמה ולתנועות שלה. אחרי כמה דקות היא נפטרה בטבעיות מהתחתונים, ושברנו לגמרי את מחסום המבוכה, אם היה כזה. צפיה נוספת בתמונות, קפיצה קטנה לחדר ההלבשה להחליט על הסט הבא ו… ממשיכים, הפעם כבר לא צריך את שלב הגישושים של ההתחלה, והסשן מתגלגל לו הלאה… עכשיו היא לגמרי משוחררת. קשובה גם לי וגם לעצמה, משנה תנוחות לפי ההנחיות שלי, מתמסרת לצילום, מחליפה דמויות. כאן היא כמו רקדנית בין הצללים, שם היא אישה רכה וסקסית, ובתמונה אחרת היא נועזת כמו כוכבת פורנו. ועדיין, עדינה כזו… חיננית. אני נזכר במשפט הזה… "ליידי בחוץ…" וההמשך שלו וזה מתחבר לא רע. ברור לי גם שהסשן הזה מציף את הדמות ההיא הנועזת והמשוחררת שהיתה כבויה שם הרבה זמן. זאת שבין הסדינים יכולה להעיר שוב את בעלה ואת הקור היחסי שהשתלט על היחסים ביניהם…

כשהסשן מסתיים אנחנו נפרדים וכבר שעת לילה מאוחרת. אני מסדר קצת את הסטודיו לקראת הבוקר שאחרי. בחדר ההלבשה מוצא טיקט שהסירה מאיזה פריט סקסי חדש שקנתה לעצמה לצילומים. חושב ביני לבין עצמי אם היא תלבש את הפריט הסקסי כשהיא תראה לו את התמונות… ובכלל, מתי וכיצד היא תראה לו ואיך הוא יגיב…

Follow up

השבועות רצים מהר… והמסלול הרגיל לא משחרר לרגע. עבודה, ילדים, נסיעות, סידורים… קצב מטורף. כך קורה שכשאנחנו מדברים שוב כבר חלפו חודשיים-שלושה מהצילומים שלה. אני מתעניין… נו, אז איך זה השפיע? איך התגובה? מה בעצם עשית עם זה? היא מספרת לי שזה עשה לה רק טוב. היא השיבה לעצמה את הביטחון, שיחררה קצת את הלחץ… אני מבין שהיא במקום טוב יותר היום, בטוחה יותר, ואולי – אני מקוה – מעניקה ומקבלת יותר גם ממנו. ומה איתו? מסתבר שהיא משחררת לו את התמונות לאט לאט… כל פעם עוד תמונה שנבחרת בקפידה… כנראה שהיא יודעת היטב לעשות לו טיזינג. אני מבין ממנה שזה עובד 😉

" לרון היקר מסטודיו אקספוז

הגעתי לסטודיו שלך דווקא בגיל 40.

לא מתוך סקרנות, הססנות או התמודדות עם תקופה בחיים, אלא דוקא מתוך שלימות הגוף ואהבה גדולה למה שהפכתי להיות. למדתי שהחיים מפתיעים ולוקחים אותנו לעיתים למקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם, אך חשוב יותר מכל , במירוץ החיים המטורף הזה , לדעת לעצור בצד ולהריח את הפרחים…
להצטלם תמיד היה חלום עבורי. אני שמחה שבחרתי לממש את החלום דוקא בגיל שמסמל את שיא הבשלות הנשית, דוקא לאחר לידות וסימנים שהותירו בי החיים. עברתי תקופות לא פשוטות בחיי, שהן אלה שחישלו אותי ולימדו אותי בכל פעם מחדש כמה כח טמון בי. את המתנה הזו החלטתי להעניק לעצמי מתוך אהבה וגאווה על כל מה שהשגתי עד היום.
אני רוצה להודות לך על האוירה הנעימה ועל הסבלנות המדהימה שגילית במהלך הצילומים בשאיפה להנציח את הרגע. תודה על שהתעקשת על הפרטים הקטנים הכל כך חשובים ועל שהפכת את חווית הצילום למעצימה ומרגשת עבורי. מי היה מאמין שבסטודיו כזה קומפקטי יכולות לצאת תוצאות כאלה מדהימות!! תמיד הייתי מאחורי המצלמה ורק עכשיו גיליתי שהכיף האמיתי נמצא במרכז הבמה- תודה על שנתת לי להרגיש כוכבת ליום אחד! התמונות יצאו מדהימות, אני נפעמת מהן בכל פעם מחדש!!תודה תודה תודה!!

ולכל הנשים באשר הן: הגשימו את החלומות שלכן וזכרו שהכח האמיתי הוא בידיים שלכן!

עמנואל (שם בדוי) "

נלי (שם בדוי) התקשרה אליי אחה"צ אחד, נשמעה עניינית, עדינה, נחמדה בסך הכל. התעניינה לגבי צילומי עירום בסטודיו. הסברתי לה כמה דקות על הסשן, שאלה שתיים שלוש שאלות, עניתי, סגרנו ליומיים לאחר מכן. כשהגיעה לסטודיו נולד השם הבדוי נלי. פשוט הזכירה לי את נלי מהסדרה המיתולוגית בית קטן בערבה. מי שהעביר את ילדותו באייטיז מכיר. בלונדה יפה עם עיניים כחולות עמוקות שהיתה קצת (מאוד) מרושעת. אז נלי שהגיעה להצטלם דוקא עושה רושם של בחורה חמודה מאוד אבל פשוט מזכירה לי את אותה נלי אולסון.
מה תשתי?
נס זה מצויין, תודה.
סוכר? (מהמטבחון)
כפית אחת. (מחדר ההלבשה)
ברקע הטלפון שלה מצרצר. דקה שקט, בינתיים הבאתי לה את הקפה. מחייכת אליי ומקשיבה לטלפון. לבסוף אומרת: תגידי לה שכדאי לה לעשות את זה בדרך שלי. קליק. ניתוק.

עוברים לחדר הצילומים. מתחילים.
אני מסביר קצת, מדריך, נלי מקשיבה. אני רגיל שבתחילת הסשן המצולמים מהוססים מעט… לוקח כמה דקות לצבור ביטחון. אחרי כמה תמונות מוצלחות על המסך זה משתחרר.
כיסא בר, סט ראשון… קליק. התמונה הראשונה על המסך ואנחנו מביטים בה על המסך הגדול. צירצור הטלפון שלה שוב….
סליחה, אני צריכה לענות…
בבקשה.
שוב מקשיבה בשקט. נראית לי בנאדם בקונטרול, מחושבת כזו, אולי חשובה.
הפעם היא מהירה יותר להגיב, שקט אבל תקיף: תגידי לה שהיא מפוטרת. כן, בדיוק ככה. תני לי את שגיא. את-ש-גיא.
שוב שקט… ממתינה על הקו. יושבת על כיסא בר בסטודיו, שלושה פלאשים מכוונים עליה, מסביב הכל שחור. עירומה, כמו מלכה בהצגת תיאטרון, מגרשת מעל הבמה את אחת הנתינים.
מורידה רגל אחת מהכיסא, יושבת על הקצה, רגל שניה מכופפת, נונשלנט. יד אחת בטלפון, השניה במפתח הלב, ממששת תליון שאינו שם.
שגיא עונה לה.
שגיא, פיטרתי את דנה. תשנה את הסיסמה בפייסבוק ובניהול של האתר. תדאג שלא יהיו לה הרשאות לשום דבר.
מנתקת.
אתה יודע מה, אני אעביר לשקט, נראה לי הכי טוב.
אחרי תצוגת התכלית הזו אנחנו חוזרים להתעסק בצילומי עירום. עירום, דרך אגב, זה לפעמים משהו שלובשים. כמו אצל נלי למשל. כי מרגע שהסתיימה סאגת הטלפון הממצה, אולי בעצם עוד לפני כן הבנתי שנלי לא נמצאת פה בסטודיו רק איתי, כל העולם במה, ונלי אוהבת להיות על הבמה הזו. גם כאן.
אני דוחה את השיחה המעניינת על מה שקרה בטלפון להמשך הסשן ובינתיים מתחיל שוב לצלם.
בלי לשים לב עקפנו את שלב ההסתגלות. לתוך הויז'ואל של העירום נוצקה אישיות ואני מוצא את עצמי בוחר זוית צילום שמעצימה את נלי ומדגישה אותה בעמדת האישה העוצמתית, זו שפיטרה לפני רגע מישהי בהינד עפעף, כשהיא נמצאת בסשן צילומי עירום בסטודיו. מכאן והלאה אנחנו ממשיכים ומשחקים עם הקונספט והאינטרפטציה של נלי אבל העוגן נמצא שם כל הזמן. קלטתי אותך נלי… את לא בנאדם רע, תחושת הבטן שלי שאת דוקא בנאדם טוב, אבל את מכורה לכח. ואת מודעת לזה, וזה בסדר גמור מבחינתך…
אני כבר מבין שנלי כנראה לא כזו תמימה ועדינה כמו שתחילה התרשמתי, ואולי זו נלי מבית קטן בערבה שלא היתה מרשעת כמו שחשבתי "אפטר אול". לך תדע.

מסיימים לצלם. עוברים שוב על התמונות במחשב, יצא יופי. צורב לה דיסק, בינתיים מדברים.
נלי, במה את עובדת?
בפירסום, תחום האינטרנט. רשתות חברתיות וכאלה…
יפה, אני מתעניין בזה גם כן. ומה הסיפור עם הטלפון מקודם?
אנחנו עובדים על פרוייקט גדול ללקוח חשוב, משיקים קמפיין בפייסבוק. המעצבת מעצבנת…
ועל מה פיטרת אותה?
זה ישמע לך אולי קצת מגוחך…
תנסי אותי.
בוא נאמר שבהגדרה הארוכה זה קשור לאופן שבו נמקד את הלקוח למסרים שלנו ונניע אותו לפעולה.
ובהגדרה המקוצרת?
לא הסכמנו איפה יהיה כפתור הלייק.

סול (שם בדוי), אישה בסוף שנות הארבעים הגיעה להצטלם עם סימן שאלה גדול שמרחף לה בראש. איך זה יהיה? איך זה יראה? מה תהיה התגובה כשהתמונות יוצגו על המסך? סימן שאלה, אבל גם רצון לחוות ולהתנסות. בשיחה המקדימה למדתי על סול שהיא בנאדם מאוד פתוח, יצירתי ויצרי. היא עשתה וחוותה הרבה דברים מעניינים ונועזים בחיים שלה, אבל מעולם לא הצטלמה בעירום… אנשים מהסוג של סול מגיעים לסט הצילומים בדרך כלל עם קצב משלהם שנובע מהאישיות התוססת והעוצמה הגלומה בה. המפתח לסשן מוצלח עם סול היה איזון טוב של האנרגיות והקצב בין שנינו. במלים אחרות, סול לא היתה צריכה שאוביל אותה, אלא שאתן לה את ה"במה" להתנועע ולהתמקם כרצונה, וללכוד את התמונות המיוחדות.

 ואכן אחרי ההיכרות הקצרה עם הסטודיו ועם הפלאשים וצורת העבודה שלי, וברגע שהכל מסביב הוחשך ורק האורות המכוונים על סול דלקו השתרר מן שקט שהתערבל עם הקליקים של המצלמה והמוסיקה השקטה ברקע. לא היה צורך לדבר, למעשה היה זה מיותר בשלבים הראשונים כיוון שסול היתה בתוך עולם משלה, כשכל כמה הבזקות של הפלאשים היא משנה פוזיציה ומדגמנת בתנוחה אחרת. פעם ראשונה בעירום מול המצלמה, נכון, אבל סול כאילו חיכתה רק להזדמנות וכשזה יצא ממנה, זה יצא הכי טבעי שאפשר, גם אם תזזיתי מעט בשביל צילום מהסוג הזה. סיכמנו שאשאיר את ההתערבות שלי לשלב יותר מאוחר בסשן ובינתיים אתן לסול להתרגל ולהשתחרר קצת יותר .
אחרי ההפסקה הראשונה ברצף הצילומים ישבנו יחד לעבור קצת על מה שצילמתי עד אותו רגע. כבר כתבתי שסול אישה בוגרת, וכמו כל הנשים בגילה הגוף בהכרח עבר עם השנים שינויים ותמורות. לידות והשפעתן הבלתי נמנעת, קילוגרמים שעלו, ירדו, התעמלות… מדהים כמה שהגוף שלנו משתנה וכמה שהוא גם יכול לספר עלינו. אז כשישבנו להביט בתמונות ידעתי שסול תתמודד לראשונה עם הגוף שלה כפי שהוא מופיע בתמונות וזוהי שעת המבחן האמיתית.

זוהי הזדמנות להסביר משהו על צילום ואנחנו. התבוננות בתמונה שלנו היא מבחן בלתי מתפשר בהתמודדות עם איך שאנחנו נראים, והסיטואציה שונה משמעותית מהתבוננות בראי. מרבית האנשים לא מפרידים לגמרי בין בבואתם שנשקפת בראי לבין הדמיון. אנחנו לומדים לזהות את עצמנו אבל גם "לתקן" את עצמנו. כשאנחנו מביטים בראי ולא אוהבים משהו אנחנו אוטומטית מנסים לשפר את זה, אם באמצעות התנוחה ואם באמצעות פנטזיות על דיאטה, חדר כושר, ו"חודשיים מעכשיו". התוצאה זהה: אנחנו מטשטשים את דמותנו האמיתית כפי שהיא. לעומת זאת כשאנחנו מציצים בתצלום שלנו התצלום לא יכול להסתובב ולשנות תנוחה, הבטן לא נכנסת גם אם נכווץ אותה, והחזה פשוט נמצא שם באותה תנוחה, אפילו שלא אהבנו אותה. זו ההתמודדות האמיתית שלנו עם עצמנו וגופנו, וזה גם האתגר בצילומי עירום; להצליח להבליט את הקוים האסטתיים של הגוף ולהחמיא למיתאר הטבעי שלו. לכן כשסול הביטה בתמונות ידעתי שכעת היא תיראה את הגוף שלה As Is, כפי שלכדתי אותו במצלמה בעוד היא נעה באופן חופשי ומדגמנת כרצונה. התגובה של סול עתידה לעצב את המשך הסשן ובכלל את החויה שלה מההתנסות בצילומי עירום. סול הגיבה כצפוי לתמונות הפחות טובות ( הערות על הבטן, קפל פה, שם…) ולשמחתי ידעה לעשות את ההפרדה ולהנות מהתמונות המחמיאות יותר.
כשסיימנו לעבור על כל התמונות ראיתי על סול שהיא לגמרי בעניין ושהיא מתחילה לאהוב את המעמד ואת מה שהיא מפיקה מעצמה ומה שאני מצלם. חזרנו לחדר הצילומים והפעם היינו כבר הרבה יותר מסונכרנים. הפעם גם היה מקום למלים ולתקשורת בינינו, והיצירה היתה מבוססת על שיתוף פעולה כשאני מצד המצלמה מכוון מעט ונותן טיפים, וסול חווה את הדוגמנות כמשהו שלם ומתוכנן יותר, בקצב נכון יותר לצילומים.

עם סיום הסשן הורדתי לסול את התמונות לדיסק והספקנו לעבור שוב על כל החומר שצילמנו. היו הרבה תמונות יפות ושנינו היינו מרוצים. נכון, סול לא ילדה בת 20 והגוף מגיב לשינויי הזמן, אבל העוצמה הנשית שלה לא נכנעה לגיל, אולי להיפך. החוויות שאישה זו וגופה צברו עם השנים, כהריונית וכאם, כאישה ובת זוג רק הבשילו אותה והביאו אותה לסשן בנקודת הזמן הנכונה מבחינתה – נקודה בוגרת ובטוחה.
כמה ימים לאחר הסשן של סול אני מקבל הודעה פרטית בפייסבוק. הכותבת היא אישה, לא כתוב הגיל אבל להערכתי סביב גיל 40. היא כותבת לי כך: "ראיתי ואהבתי את התמונות שלך. אם תחשוב פעם לצלם נשים בוגרות שנראות טוב…" חייכתי. פתחתי את התמונות בפרופיל שלה בפייסבוק. חטובה כמו תיכוניסטית, פנים יפות, בגדים צעירים. ברדיו ברקע מישהו דיבר על זמרת או אמנית כלשהי… אני זוכר שקלטתי את המשפט "משתבחת עם הזמן" והנהנתי.