קטגוריות
בלוג

השנים שחולפות והחוויה שמשתנה

כצלם שחוקר ומתעד עם המצלמה את העירום, הארוטיקה והמיניות אני פוגש הרבה נשים שמגיעות אליי לסטודיו בעשור של גיל הארבעים. כמעט כולן עסוקות ברמה זו או אחרת בענייני דימוי גוף, ביטחון עצמי, תפיסה עצמית (האם אני אוהבת את מה שמשתקף לי במראה) והממשק עם הסביבה (האם אני נתפסת כמושכת? מה הוא / הם רואים בי?). זה מקסים בעיניי, ואף נוגע ללב.

קטגוריות
בלוג

איך נראית הפות שלך?

התבוננת פעם באיבר היפה והסקסי שלך מקרוב? סשן צילומים הוא הזדמנות מיוחדת ואינטימית לכוון את האור ואת המצלמה גם אל הנסתר ולא רק אל הנגלה. לבוא עם סקרנות, עם רצון להתבונן, לחקור, להכיר טוב יותר. ישנן נשים שמעדיפות שלא לצלם בצורה גלויה את הפות. אחרות, באות עם אותה סקרנות ופתיחות שמבקשת הצצה.
הנה דוגמה, לאישה יקרה אחת שידעה "לעוף על זה" בקלילות סקסית ונהנתנית. יש לה פות מהממת, נכון?
ומה איתך? היית רוצה לצלם ולהתבונן מקרוב בפות שלך? אם כן, שלחי לי הודעה.

פות, ווגינה, תקריב של איבר המין הנשי. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז ארוטיקה וצילומי עירום.
קטגוריות
בלוג

תמונה של בוקר

בוקר או ערב? ואולי לילה? צהריים? בתוך הסטודיו אין כמעט משמעות לשעה. אולי כי אין כאן אור יום טבעי שחודר פנימה, ואולי כי ההוויה של המקום שואבת את הבנאדם לתוך איזשהו סטייט אוף מיינד משוחרר. משוחרר מבגדים, משוחרר מכבלים, משוחרר גם מהזמן. 
משחקי אור וצל, מפושקת על ספה

קטגוריות
בלוג

צבעים של הגוף, פסים של הנשמה

מכוון עלייך שיטפון של צבעים וצורות. ואת פשוט כמו שאת. קלה להרגיש נוח, נוחה להתרגש. כשאני לוקח את הזמן להתעסק בציוד אני מתבונן בך מסתקרנת מתוך אפילת החושים. לסקרנות יש נשימה מיוחדת שכזו, נשימה דרוכה, מצפה. את נאמנה לתנוחה בה אירגנתי אותך ואני תוהה ביני לבין עצמי כמה זמן את יכולה לשכב כך. שעות, אני מהמר. את לא ממהרת. 
אני מתבונן בענין ביצירה המתהווה, לרגע שוכח את עצמי מלצלם. הסטודיו מרגיש לי כמו מקדש קדום ואת מושא הטקס, משאת הלב. התמונה נושמת. זה לא סטילס, זה צריך להיות וידאו ארט, או מוטב – מיצג חי. בדמיוני אני מעביר בסך חברים שהיו מעריכים זאת, וגם זרים שאינני מכיר. תנועה קלה מכיוונך. נדמה לי שאת משחקת לעצמך בשיער. אני מרים את המצלמה ועושה מה שאני הכי רגיל לעשות: לוכד תמונה. לוכד מילים.

צילום אבסטרקט עירום בהקרנה
צילום אבסטרקט עירום בהקרנה

קטגוריות
בלוג

פיקסלים – טוב או רע?

פיקסלים הם התאים הקטנטנים המרכיבים את התמונה. ככאלה, הם דבר טוב. כלומר בלעדיהם לא היתה מתקיימת התמונה… 
אלא מה, יש להם תכונה שכזו, לפיקסלים: הם מרובעים! לגמרי מרובעים. תגדיל אותם והם הופכים את התמונה למרובעת.
במשך שנים הורגלנו שכל תמונה המפורסמת ברשתות החברתיות ומערבת עירום בדרגה כלשהי נדרשת לעבור תחת סכין המנתחים של הצנזור. כלומר כצלם התרגלתי לפקסל פטמות (של נשים בלבד, לך תבין את המוסר הכפול הזה), וגינות, פינים וככה לטוס מתחת לרדאר.
להלן תמונה בשתי גירסאות: גירסה מצונזרת עם פיקסלים על הזין, פרדון מיי פרנצ', ומיד אחריה הגירסה הלא מצונזרת. ראו הוזהרתם, שלא ינשך אתכם הטורף…
קיצר, המסר היומי: מי שהולך לישון עם פיקסלים שלא יתפלא שהוא קם עם כאבים בחלציים 🙂

גבר ואישה בצילום ארוטי. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז הגירסה המצונזרת

 

גבר ואישה בצילום ארוטי. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז הגירסה הלא מצונזרת

קטגוריות
בלוג

מי מפחד מפורנוגרפיה? (לא הפורנוגרפיה שהכרתם)

היא מתקלפת כאן, מולי, מול המצלמה. מתערטלת. בשבילה, רק בשביל עצמה. הלקוחות שלי הם כאלה. בשביל עצמם. לכל היותר בשביל בן או בת הזוג. פרטיים. כאן ועכשיו אני השיקוף שלה, המצלמה שלי היא הראי שבין רגליה, הסשן הזה כולו הוא צלילה לתוך ראשה, עמוק, למקום בו רוחשות ותוססות הפנטזיות. היא חוצה בקלילות את הקוים שבין הארוטיקה לפורנוגרפיה. ולך תגדיר את הקוים. הסופר אלן רוב גרייה כתב ש"פורנוגרפיה היא הארוטיקה של האחר" ואחרי שעות אינספור במחיצתם של אנשי הארוטיקה, אני מוצא שהפורנוגרפיה טבועה בנו כל כך עמוק שזה כמעט מובן מאליו שהיא פורצת אל פני השטח מבעד לסדקי המעטה המהוגן. תן לאדם את המרחב הבטוח, המאפשר, המעודד וזה פשוט שם. השחרור נטול העכבות הזה. זה מתחיל בבדיקה קטנה של המרחב. "בטוח לי כאן? אני מסוגלת לשחרר?" הטופ יורד. הידיים לא מכסות את שנחשף. המבט יציב ובטוח לפנים. המיינד קשוב להוראות  שלי אבל גם לקצב הדופק המתגבר בפנים, מתחת לעור. אחר כך באותה הדרגתיות מענגת ומענה מגיע העירום המלא. הקלה. הפריט האחרון של הבגד נזרק בחופזה כמעט. הוא כמעט מרעיש בנוכחותו הלא רצויה. "תן לי להשתחרר ממך כבר" היא מצליפה בו, ואני מצלם אותה מעיפה תחתון או גרביון הצידה. עכשיו היא לפתע במרחב חדש. אין פה בגדים לדגמן, בדים לפלרטט איתם, להתלטף בהם. יש גוף, הכי נוכח ועירני בעירומו, כאילו חוגג את צאתו לחופשי, והמבט תועה לרגע בתוך המרחב הזה. מסתכלת סביב. כורסא, כיסא, מיטה, רצפה… המוזיקה והדיבורים הם כעת כמו מעקה לאחוז בו ולהתקדם. אני בוחר להוביל אותה דוקא דרך מחוזות השתיקה. דקות של צילומים אילמים, נטולי תקשורת מילולית. רק דחיסת האויר שבחדר, נשיפת מכונת העשן, וסחרורו במערובלת סביבה. עכשיו זה כבר מיני, בוטה, סמיך. הנשימה שלה מתקצרת, הנגיעות שלה מתארכות. פיין טיונינג של האנרגיות בחדר, יש מקום להכניס בינינו גם חיוך, בדיחה, לנרמל את הסיטואציה ההזויה הזו. כי שעה אחורה זו היתה לא יותר מהזיה, וכעת – מרגע שנפרץ המחסום – זו סיטואציה נורמלית מדי, הגיונית עד העתקת הנשימה מהקונטרסט המסנוור. אני מכוון מחדש את התאורה. היא מכוונת מחדש את התנוחה. יוצקת לתוך ההעמדה שהצעתי את הסטייט אוף מיינד הרטוב והחמים בו היא שרויה כעת. אני אוסף קליקים יקרים של תמונות. בין קליק לקליק אני מנסה ללחוץ על כפתורי הזיכרון בראש. להקליט את הריחוף הזה, כדי לנגן אותו שוב במועד מאוחר יותר. אי אפשר ואין צורך, אני יודע, כי אין תחליף לדבר האמיתי, והדבר האמיתי לא הולך לשום מקום. זה בתוכנו.ארוטיקה פורנוגרפית - סטודיו אקספוז. צילום עירום ארוטי מתוך סשן צילומים בסטודיו אקספוז. צלם: רון אוריאל

קטגוריות
בלוג

כתבה בידיעות אחרונות על הצילומים בסטודיו אקספוז

כתבה בידיעות אחרונות על צילומי עירום וארוטיקה בסטודיו אקספוזהעיתונאית והסופרת ענת לב-אדלר ביקרה בסטודיו אקספוז וכתבה את חוויותיה מסשן צילומי עירום שערכתי לה. מבחינתי אחד הדברים החשובים שלוקחים מסשן צילומים אצלי בסטודיו, מעבר לצילומים עצמם זו החויה, השחרור והתחושה הבטוחה והנינוחה על אף הסיטואציה הממש לא יומיומית של להתערטל בפני מישהו זר. אני חושב שענת, ברגישותה הרבה, הצליחה לרדת לעומק הדברים ולהביע את התחושות ואת התהליך שעברה. ולהלן הלינק לכתבה:
לבשתי בושם וליפסטיק – סשן צילומי עירום בסטודיו אקספוז

קטגוריות
בלוג

חושים דרוכים בעיניים קשורות

הצצה... חדר הצילומים בסטודיו אקספוזאת מעדיפה את העיניים קשורות או פקוחות?
היתה שתיקה של כמה שניות ואז ענתה: קשורות.

היא עמדה סמוך לקיר והמתינה.
הוא חזר לחדר והתקין על פניה מסכת עיניים, הידק מאחור שני אבזמים.
הוא הניח יד על מותניה והוביל אותה למרכז החדר ואז הורה: שבי.

היא התיישבה, בתנועה מהוססת, עד שפגשה את המושב הקשיח למגע,
נשמה בהקלה למגעו וייצבה את עצמה על קצה הכסא.
הוא נע סביבה במעגל רחב, כך סיפרו לה חושיה הדרוכים.
נשימתה התקצרה. הוא נסוג לעומק החדר והותיר אותה לעצמה.

שעה שהדמיון פעפע לתוך תחושותיה, תהתה האם הוא עוד כאן,
האם הוא מתבונן בה, או שהיא לבד.
אחרי כמה דקות חשה תנועה חרישית באויר שסביבה.
אחרי כן חשה חום קרוב. קרב.
אצבעו משחה את שפתיה ביין אדום. פיה נפשק מאליו ללקק.

קטגוריות
בלוג

עירום זוגי

הידיים התמקמו בטבעיות: שלו – על המקומות בהם גופה מתקמר, מתעקל; שלה – על שריריו, על עורפו. את החיבור הענוג השלים מנח ראשה על כתפו. וגעת דמיינו את השיחה המתקדמת בין המצלמה ובינם, כשבכל קליק הידיים נעות, משוטטות, לומדות את הגוף, מלמדות את החושים. עירום זוגי - ארוטיקה ואמנות . צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז

קטגוריות
בלוג

שמלה שחורה

שמלה שחורה. ארוטי. סטודיו אקספוזכל היום לא מצאה בתוכה שקט. התרוצצה, תיזזה, היתה בתנועה מתמדת גם כשישבה. החום שטף אותה מבפנים. פתחה חלון, זה לא עבר. אחר הצהרים כשיצאה מהמשרד והלכה ברחוב הסואן לעבר תחנת הרכבת הבחינה בשקט שהשתרר. בפנים. המילים, היא חשבה לעצמה, הן נעלמו. היא לא מדברת, אף אחד לא מדבר אליה, היא יכולה להתכנס, לעבד. לעבד את אתמול, לפנטז את מחר.

אור אדום ברמזור. אנשים עומדים, מכוניות בתנועה. מעבר חציה ובצדו השני חיילת, זקן, אישה בשמלה שחורה וטלפון ליד האוזן. היא משוחחת עם מישהו. היא מחייכת. היא נראית לה בדרך להפגש איתו. היא מזכירה לה את עצמה. והיא מוצאת חן בעיניה.

אור ירוק. היא שוכחת לרגע להתקדם. אפטרשייב גברי עוקף אותה ומכייל חושים, מפעיל רגליים. חכה, לא סיימתי להסניף אותך. תן לי לנחש, תן לי לזהות. היא כבר על המדרכה בצד השני. מסתובבת לרגע לחפש את השמלה השחורה שכבר איננה נראית. היא מבולבלת. היא צועדת לתוך התחנה. ההוא עם האפטרשייב עובר בשער האלקטרוני.

הרכבת נכנסת לתחנה. תנועת אנשים ברציף. היא עומדת לעלות לקרון כשהיא שומעת ״סליחה, את עם השמלה השחורה!״. האפטרשייב מתקרב אליה ומגיש לה את האוזניות שלה שנפלו. היא מחייכת. תודה. על לא דבר. אפשר לשבת איתך? רק אם תספר לי מה עשית אתמול בלילה. מתאים… ואת תספרי לי גם?