קטגוריות
בלוג

צבעים של הגוף, פסים של הנשמה

מכוון עלייך שיטפון של צבעים וצורות. ואת פשוט כמו שאת. קלה להרגיש נוח, נוחה להתרגש. כשאני לוקח את הזמן להתעסק בציוד אני מתבונן בך מסתקרנת מתוך אפילת החושים. לסקרנות יש נשימה מיוחדת שכזו, נשימה דרוכה, מצפה. את נאמנה לתנוחה בה אירגנתי אותך ואני תוהה ביני לבין עצמי כמה זמן את יכולה לשכב כך. שעות, אני מהמר. את לא ממהרת. 
אני מתבונן בענין ביצירה המתהווה, לרגע שוכח את עצמי מלצלם. הסטודיו מרגיש לי כמו מקדש קדום ואת מושא הטקס, משאת הלב. התמונה נושמת. זה לא סטילס, זה צריך להיות וידאו ארט, או מוטב – מיצג חי. בדמיוני אני מעביר בסך חברים שהיו מעריכים זאת, וגם זרים שאינני מכיר. תנועה קלה מכיוונך. נדמה לי שאת משחקת לעצמך בשיער. אני מרים את המצלמה ועושה מה שאני הכי רגיל לעשות: לוכד תמונה. לוכד מילים.

צילום אבסטרקט עירום בהקרנה
צילום אבסטרקט עירום בהקרנה
קטגוריות
בלוג

עירום זוגי

הידיים התמקמו בטבעיות: שלו – על המקומות בהם גופה מתקמר, מתעקל; שלה – על שריריו, על עורפו. את החיבור הענוג השלים מנח ראשה על כתפו. וגעת דמיינו את השיחה המתקדמת בין המצלמה ובינם, כשבכל קליק הידיים נעות, משוטטות, לומדות את הגוף, מלמדות את החושים. עירום זוגי - ארוטיקה ואמנות . צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז

קטגוריות
בלוג

דופק מהיר

ארוטיקה וצילומי עירום לזוגות. סטודיו אקספוז. צלם: רון אוריאל 054-6622678
זוגיות ארוטית באור וצל

שלושה קילומטר וחצי לתוך המסלול היא הרגישה את הגוף מתחיל להסתנכרן. הדופק, הצעדים, השרירים בכל איברי הגוף… זה היה כשהשתרר השקט המוכר, העוטף. עוטף אותה בבועה של שלווה וריכוז. היא רצה לתוך החשיכה בין צללים חולפים ושקעה לתוך עולמה הפנימי בעוד רגליה נושאות אותה קדימה, רחוק ככל שתצליח להרחיק, קרוב ככל שתצליח להגיע.

המחשבות נשאו אותה הרחק. היא אהבה את הרגע הזה שהמחשבות רצו מהר יותר מהגוף. כמו הערב. הוא רץ איתה יחד במחשבות. היא רצה והוא חיבק, היא ברחה והוא תפס, היא מעדה והוא הציל, היא ברחה והוא התאמץ ונלחם ולא ויתר. יחד הם הזיעו, לבדה היא הזיעה דמעות, ופתאום נרעדה בבהלה כשהקול הנשי בקע מהאוזניות ובישר לה על עשרה קילומטר שהושלמו.

"אתה נשאר איתי? ממשיכים?״

לרגע לא היתה תשובה, עוד צל פנס הלך והתארך עד שנעלם והוחלף בצל חדש וקצר שהחל להתארך גם הוא. ואז הוא שוב הגיח מהצללים, במבט המפשיט והרעב שלו, בתערובת המוכרת והסמיכה של גבריות עוטפת. רוצי, הוא לחש לה, רוצי רוצי אל תפסיקי, אני מחכה לך בסוף, כשירעדו לך הירכיים, כשתירטבי לגמרי. חפשי את השיא, רוצי.

קטגוריות
בלוג

מתנה לחג ומחשבות על כל מיני

שלוק

היה בוקר רגיל. הכנתי קפה שחור, לקחתי את הטלפון וספר שאני קורא ביד אחת ואת כוס הקפה ביד השנייה והלכתי לספה בסלון. בגלל חילופי העונות והימים המתקצרים עוד שררה עלטה בחוץ. שלוק התוכי כבר הרגיש אותי על אף השקט היחסי שבו התנהלתי ורשרוש מכלובו המכוסה סיפר לי שגם הוא, כמוני, סיים לישון. הסרתי את הכיסוי מהכלוב והתבוננתי בו כמה שניות לראות איך הוא התעורר הבוקר. ידעתם שגם תוכים, כמו בני אדם, יכולים לקום על צד ימין או צד שמאל? אצל שלוק זה מתבטא בהבדל בין להתנפל בניקורי מקור זועמים על הצעצוע החביב עליו כאילו העיר אותו כרגע באמצע חלום על תוכיה לוהטת לבין לדדות בשקט לעבר הקומה התחתונה בכלוב ופשוט לשבת ולהתבונן בי כשאני שותה וקורא תוך שהוא מתמתח ופורש את כנפיו במן התעמלות בוקר של תוכים.

כחלק משגרת הבוקר נכנסתי לפייסבוק. כלומר ניסיתי להיכנס. כשנזרקתי למסך ה login כבר היה ברור לי ששוב נחסמתי. ביצעתי כמתבקש כניסה מחדש עם שם וסיסמה ובמסך הבא – כמצופה – המתינה לי הנזיפה הממוחשבת הרגילה של פייסבוק: העלית תוכן לא הולם, אתה חסום. לקחתי שלוק מהקפה. הוא היה טעים. לקחתי עוד שלוק וציינתי באיזשהו מקום דמיוני בראשי את העובדה שהדופק שלי נשאר רגוע כמקודם, שמצב רוחי לא התקלקל ושלא חשתי למעשה שום דבר מיוחד בנוגע לחסימה הזו, למעט התגנבות של שמחה לאיזשהו מקום בשולי התודעה שלי. מארק צוקרברג נתן לי מתנה לחג: צו הרחקה ל 30 יום מפייסלנד.

שחרור

כשנחסמתי בפייסבוק בעבר בגלל התמונות שאני מפרסם, על פי רוב תחושותיי נעו בין תסכול לכעס. כעס על חוסר הצדק והגישה הפוריטנית והמתחסדת של פייסבוק ותסכול על כך שאי אפשר אפילו לצעוק בקול רם (כי אני חסום) עד כמה זה מעוות וצבוע להשתמש באקט החסימה כלפיי בגין סוג התכנים שהעליתי. הפעם – כאמור – זה לא הזיז לי. במחשבה שנייה הודיתי לצוקי על המתנה. אמנם התחשק לי גם לשנות את תמונת הקאבר שלי בפייסבוק למשהו כמו: "פאק יו פייסבוק", אבל לא מתוך איזושהי מרירות אלא מתוך תחושה מתעצמת והולכת שפייסבוק מפסיקים לעניין אותי כפלטפורמה להביע את עצמי בה. בעוד שמדיניות האתר דוחקת אותי החוצה באמצעים ילדותיים כמו חסימה, אני למעשה רואה בכך דחיפה כלפי מעלה, רוח גבית. בחודש האחרון חזרתי לעדכן את הבלוג הזה. שחררתי את כבלי הצנזורה המטופשים עד רמת הזכוכית מגדלת (בחיי שהייתי לפני כן בודק אם רואים חריץ של תחת כדי לדעת אם אני מסתכן בחסימה או שהתמונה בטוחה לשימוש) והתחלתי להיות נאמן יותר לעצמי, לאמירה האמנותית שלי. תוך כדי כך גיליתי שגם המילים שלצד התמונות מתעוררות לחיים. וזה בעצם מה שאני רוצה לכתוב כאן בפוסט הזה.

תשוקות

האמנות עבורי היא לא רק ויז'ואל. כצלם אני משתמש בכלים ויזואליים כמו אור וצל ומצלמה וזויות צילום ואקססוריז, אבל ברור לי מזה זמן רב שהנושא בו בחרתי להתמקד הוא הרבה מעבר למה שרואים. ארוטיקה היא לא 5 דקות של צפיה ב"פורנהאב" (למרות שלפעמים כל מה שאיש או אישה צריכים זה חמש דקות ריגוש ופורקן קצרצר ו-הלאה, יש טאסקים לבצע או שינה לצלול לתוכה). ארוטיקה היא תוצר של המיניות שלנו. של מי שאנחנו, של מה שבתוכנו. כשאני מפרסם תמונה ומצרף לה טקסט כלשהו אני מצרף את עצמי: את מכלול החוויות, התובנות, התשוקות, הדמיון והמציאות שלי. ומנגד כשאנשים מתבוננים בתמונה שיצרתי וקוראים את הטקסט, הם מעמידים את עצמם מול אותו התוכן. מול האישה המצולמת, מול החוויה המתוארת, אפילו מול הסיטואציות (ואני רוצה להאמין שלפעמים גם בתוך הסיטואציות, במיוחד המענגות שבהן). רוצה לומר: העירום הוא רק הקליפה. ההתבוננות בעירום היא אקט מסקרן לא רק בגלל העירום עצמו, אלא בגלל חלון ההצצה למקומות נסתרים יותר בתוך האדם המצולם, ובתוך תוכו של הצופה.

פייסבוק

אם נחזור רגע לפייסבוק (ממש לא בא לי אבל זה חשוב) – אני חושב שהפסקה האחרונה מבהירה כמה נלעגת ושטחית היא ההיטפלות שלהם לעניין העירום שהוא כאמור הקליפה החיצונית, תוך שהם מנציחים באמצעות הדרת העירום והארוטיקה את ההדחקה של הדברים הכי בסיסיים וטבעיים שיש בנו כמו מיניות, סקרנות ובאופן כללי אנושיותנו על חדריה השונים. מה מפחיד אותם שם בפייסבוק במיניות? הרי אלימות לא מזעזעת אותם. הרי שינאה, שטנה, גזענות והסתה – כשהם באים לידי ביטוי באמצעים ויזואליים עוצמתיים הרבה יותר מתמונת עירום אמנותית – יש להם מקום בפייסבוק. אין לי אלא להסיק שפייסבוק מנסים להרגיע איזשהו מצפון מיוסר ונטפלים לנושא הכי תמים שבסביבה, תוך שהם נישאים על גבי דעת קהל שמרנית ומתחסדת (ולא חסרים שמרנים בעולם. חלקם גם מייצרים את הזוועות הכי נוראות שתוכלו לראות בפייסבוק).

ילדים

לצד היותי צלם של עירום וארוטיקה יש לי עוד כמה תפקידים בעולם הזה, אחד החשובים הוא היותי אב לילדיי. כהורה אני מוצא לא פעם את עצמי נוהג בבית בהיפוך לכללים של פייסבוק: אני לא אאפשר לילדיי כל עוד הדבר תלוי בי לצפות בסרטוני הוצאה להורג ועינויים (פייסבוק חושבים שיש מקום לתכנים כאלה באתר שלהם) אבל אני חושב שזה טבעי ובריא שהם יחשפו ליצירות אמנות, ואמנות עוסקת בין היתר גם בעירום וזה נפלא. בחן את עצמך: בטלוויזיה משודרת כעת כתבה על צייר מפורסם ובמסגרת הכתבה מציגים תמונה ריאליסטית שצייר ובה נראית אישה במערומיה. האם אתה: 1. מסתיר לילד את העיניים. 2. גוער בילד שלא יסתכל על "דברים כאלה". 3. מתעלם. 4. מחכה שהילד יצחקק במבוכה (כי החברים שלו מצחקקים במבוכה כשנושא העירום עולה) ומסביר לו שאין מה לצחקק ועירום הוא דבר טבעי ומסקרן ויש המון יצירות אמנות המכילות עירום. אני כמובן בוחר ב-4. אני לא דוחף את העירום בכח לילדיי, אבל לצד זה אני לא חושב שזה בריא לגדל ילדים בתפיסה כה מנוכרת כלפי הגוף האנושי, תפיסה שמדכאת סקרנות בריאה, תפיסה שמדירה בדרך גם אמנות לסוגיה.

מבוגרים

המסע נמשך. ככל שאני מתחיל להיפרד מהפלטפורמה המסורסת והמסרסת שנקראית פייסבוק אני צולל יותר עמוק, מרשה לעצמי להעלות דברים מהקרקעית אל פני השטח. כפי שכבר ציינתי הויז'ואל הוא רק הקליפה. העיסוק שלי בעירום ומיניות כמו גם הטכניקות שמשמשות אותי בצילום כמו השמוש המגוון ב אור וצל הם סיור (אם תרצו – סיור מודרך) בעולם מרתק, עולם המבוגרים. עולם שמתנהל חליפות על פני השטח ומתחת לפני השטח. עולם בו שזורה התנהלותנו היומיומית (עבודה, פנאי, ספורט, חופש, לחצים, תחביבים…) יחד עם ממלכת הפנטזיות, התשוקות והאסוציאציות שמלוות אותנו כמעט בכל האספקטים היומיומיים הללו. מישהי כתבה לי אתמול תגובה נהדרת על הפוסט שפירסמתי, וכך היא רשמה: "ריגשת אותי בטירוף עם העור/אור והצל. זה כל כך נכון שהאור למעשה טומן בחובו אוטומטית את הנסתר. כמה נכון. כתבת משפט שהרים לי את הדופק בשניה". ובכן אני מצדי ממשיך לחקור בצללים ולפלרטט עם האור. ואני מקוה שתמשיכו להתרגש איתי. אומרים שדופק גבוה זה אימון מבורך 🙂

 

קטגוריות
בלוג

כשאת עירומה מולי

כשאת חצי לבושה
חצי פושטת
חצי עם הגב
וחצי מפלרטטת

חצי מכונסת
חצי מודדת צעדיי
חצי מתכופפת
כשאת מדברת בלי מילים אליי

צילום עירום חלקי ומרומז בסטודיו אקספוז - סטודיו לצילומי עירום וארוטיקה
מתוך סשן צילום עירום בסטודיו אקספוז
קטגוריות
בלוג

נגיעות של אור וצל בצילום עירום

שאלה: מה קורה כשמכבים את האור?
תשובה: נדלק החושך…

אני אוהב את הצללים בצילום. אני חושב שבזכותם יש לאור הרבה יותר מקום להתבטא בו. כשהצללים נעדרים מן התמונה הכל גלוי, האור נוטה להיות שטוח ועולם שלם של אנטומיה קסומה של הגוף העירום נעלם ומתגהץ.
לפעמים אפשר באמצעות מעט מאוד אור להראות הרבה. כך בתמונה הבאה.

נגיעות של אור וצל בצילום עירום
נגיעות של אור וצל בצילום עירום
קטגוריות
בלוג

חמישים גוונים של עיניים עצומות לרווחה

חמישים גוונים של אפור - עיניים עצומות לרווחה
חמישים גוונים של אפור – עיניים עצומות לרווחה

תום קרוז הוא ביל, ניקול קידמן היא אשתו אליס, בסרטו של סטנלי קובריק: עיניים עצומות לרווחה (1999).

ערב אינטימי בבית, אליס מגלגלת משהו לעשן ותופסת ראש. מכאן מתחילה להתגלגל שיחה על קורותיהם במסיבה בערב הקודם, והדרך קצרה לתחום הרגיש של נשים, גברים, גבולות ופנטזיות.

קטגוריות
בלוג

צילום עירום אמנותי בסטודיו אקספוז

העירום היה מאז ומתמיד נושא מרתק בעל מקום מרכזי באמנות. בעבר, לפני שהמציאו את הצילום, עירום היה טריטוריה של ציירים. אותם אמנים היו יושבים ימים ואף שבועות מול מודליסטית, בוחנים, מציירים, מתקנים, ובונים אט אט יצירת אמנות שבעתיד תיכנס לקלאסיקה. בימינו, בעידן הצילום הנגיש לכולם ממשיכה האמנות להתפתח אך במקביל אנו נחשפים גם לצילומים רבים שנוצרו בלחיצה סתמית על כפתור המצלמה, והתוצאה על פי רוב לא יותר מתמונה בינונית, ולבטח לא יצירת אמנות.

כאן נכנס לתמונה סטודיו אקספוז.

הסטודיו נולד מתוך גישה של כבוד לעירום ושאיפה להציג את הגוף העירום בצורה אסטתית ואמנותית ולא רק חושפנית. הסגנון הצילומי של אקספוז מתאפיין בתאורה מיוחדת המייצרת מעברים מסקרנים של אור וצל, עומק ומסתורין. בסטודיו מתקיימים צילומים במרחב שבין עירום אישי ואינטימי, לבין הפנטזיה והגשמתה. המגוון של הצורות והאנרגיות בהן בא העירום לידי ביטוי מרתק ומפתיע: הבריאה של חיים חדשים כפי שבאה לידי ביטוי בצילומי הריון, הקימורים המפוסלים של הגוף הנשי או הגברי, המיניות והארוטיקה המצויים בכולנו, החיבור והאינטראקציה של בני זוג, וגם החיבוק והקבלה העצמית של הגוף כשאתם לבד.

סשן צילומי עירום הוא מתנה נפלאה לאהוביכם, לעצמכם, לזוגות, לאישה הריונית, לחברה שסיימה דיאטה מוצלחת, ובכלל, לאלה האוהבים את גופם או הרוצים ללמוד לאהוב אותו. אופי הסשן מותאם אישית למצולמ/ים, החל מיחידים ויחידות, המשך בזוגות, ואפילו מסיבת רווקות שובבה וסקסית… רוצים לנסות? פשוט, לחצו כאן לשליחת מייל או טלפנו 054-6622678.