קטגוריות
בלוג

על בשלות גוף וגיל

סול (שם בדוי), אישה בסוף שנות הארבעים הגיעה להצטלם עם סימן שאלה גדול שמרחף לה בראש. איך זה יהיה? איך זה יראה? מה תהיה התגובה כשהתמונות יוצגו על המסך? סימן שאלה, אבל גם רצון לחוות ולהתנסות. בשיחה המקדימה למדתי על סול שהיא בנאדם מאוד פתוח, יצירתי ויצרי. היא עשתה וחוותה הרבה דברים מעניינים ונועזים בחיים שלה, אבל מעולם לא הצטלמה בעירום… אנשים מהסוג של סול מגיעים לסט הצילומים בדרך כלל עם קצב משלהם שנובע מהאישיות התוססת והעוצמה הגלומה בה. המפתח לסשן מוצלח עם סול היה איזון טוב של האנרגיות והקצב בין שנינו. במלים אחרות, סול לא היתה צריכה שאוביל אותה, אלא שאתן לה את ה"במה" להתנועע ולהתמקם כרצונה, וללכוד את התמונות המיוחדות.

Read More ואכן אחרי ההיכרות הקצרה עם הסטודיו ועם הפלאשים וצורת העבודה שלי, וברגע שהכל מסביב הוחשך ורק האורות המכוונים על סול דלקו השתרר מן שקט שהתערבל עם הקליקים של המצלמה והמוסיקה השקטה ברקע. לא היה צורך לדבר, למעשה היה זה מיותר בשלבים הראשונים כיוון שסול היתה בתוך עולם משלה, כשכל כמה הבזקות של הפלאשים היא משנה פוזיציה ומדגמנת בתנוחה אחרת. פעם ראשונה בעירום מול המצלמה, נכון, אבל סול כאילו חיכתה רק להזדמנות וכשזה יצא ממנה, זה יצא הכי טבעי שאפשר, גם אם תזזיתי מעט בשביל צילום מהסוג הזה. סיכמנו שאשאיר את ההתערבות שלי לשלב יותר מאוחר בסשן ובינתיים אתן לסול להתרגל ולהשתחרר קצת יותר .
אחרי ההפסקה הראשונה ברצף הצילומים ישבנו יחד לעבור קצת על מה שצילמתי עד אותו רגע. כבר כתבתי שסול אישה בוגרת, וכמו כל הנשים בגילה הגוף בהכרח עבר עם השנים שינויים ותמורות. לידות והשפעתן הבלתי נמנעת, קילוגרמים שעלו, ירדו, התעמלות… מדהים כמה שהגוף שלנו משתנה וכמה שהוא גם יכול לספר עלינו. אז כשישבנו להביט בתמונות ידעתי שסול תתמודד לראשונה עם הגוף שלה כפי שהוא מופיע בתמונות וזוהי שעת המבחן האמיתית.

 

זוהי הזדמנות להסביר משהו על צילום ואנחנו. התבוננות בתמונה שלנו היא מבחן בלתי מתפשר בהתמודדות עם איך שאנחנו נראים, והסיטואציה שונה משמעותית מהתבוננות בראי. מרבית האנשים לא מפרידים לגמרי בין בבואתם שנשקפת בראי לבין הדמיון. אנחנו לומדים לזהות את עצמנו אבל גם "לתקן" את עצמנו. כשאנחנו מביטים בראי ולא אוהבים משהו אנחנו אוטומטית מנסים לשפר את זה, אם באמצעות התנוחה ואם באמצעות פנטזיות על דיאטה, חדר כושר, ו"חודשיים מעכשיו". התוצאה זהה: אנחנו מטשטשים את דמותנו האמיתית כפי שהיא. לעומת זאת כשאנחנו מציצים בתצלום שלנו התצלום לא יכול להסתובב ולשנות תנוחה, הבטן לא נכנסת גם אם נכווץ אותה, והחזה פשוט נמצא שם באותה תנוחה, אפילו שלא אהבנו אותה. זו ההתמודדות האמיתית שלנו עם עצמנו וגופנו, וזה גם האתגר בצילומי עירום; להצליח להבליט את הקוים האסטתיים של הגוף ולהחמיא למיתאר הטבעי שלו. לכן כשסול הביטה בתמונות ידעתי שכעת היא תיראה את הגוף שלה As Is, כפי שלכדתי אותו במצלמה בעוד היא נעה באופן חופשי ומדגמנת כרצונה. התגובה של סול עתידה לעצב את המשך הסשן ובכלל את החויה שלה מההתנסות בצילומי עירום. סול הגיבה כצפוי לתמונות הפחות טובות ( הערות על הבטן, קפל פה, שם…) ולשמחתי ידעה לעשות את ההפרדה ולהנות מהתמונות המחמיאות יותר.
כשסיימנו לעבור על כל התמונות ראיתי על סול שהיא לגמרי בעניין ושהיא מתחילה לאהוב את המעמד ואת מה שהיא מפיקה מעצמה ומה שאני מצלם. חזרנו לחדר הצילומים והפעם היינו כבר הרבה יותר מסונכרנים. הפעם גם היה מקום למלים ולתקשורת בינינו, והיצירה היתה מבוססת על שיתוף פעולה כשאני מצד המצלמה מכוון מעט ונותן טיפים, וסול חווה את הדוגמנות כמשהו שלם ומתוכנן יותר, בקצב נכון יותר לצילומים.

עם סיום הסשן הורדתי לסול את התמונות לדיסק והספקנו לעבור שוב על כל החומר שצילמנו. היו הרבה תמונות יפות ושנינו היינו מרוצים. נכון, סול לא ילדה בת 20 והגוף מגיב לשינויי הזמן, אבל העוצמה הנשית שלה לא נכנעה לגיל, אולי להיפך. החוויות שאישה זו וגופה צברו עם השנים, כהריונית וכאם, כאישה ובת זוג רק הבשילו אותה והביאו אותה לסשן בנקודת הזמן הנכונה מבחינתה – נקודה בוגרת ובטוחה.
כמה ימים לאחר הסשן של סול אני מקבל הודעה פרטית בפייסבוק. הכותבת היא אישה, לא כתוב הגיל אבל להערכתי סביב גיל 40. היא כותבת לי כך: "ראיתי ואהבתי את התמונות שלך. אם תחשוב פעם לצלם נשים בוגרות שנראות טוב…" חייכתי. פתחתי את התמונות בפרופיל שלה בפייסבוק. חטובה כמו תיכוניסטית, פנים יפות, בגדים צעירים. ברדיו ברקע מישהו דיבר על זמרת או אמנית כלשהי… אני זוכר שקלטתי את המשפט "משתבחת עם הזמן" והנהנתי.
סול בסטודיו אקספוז - צילום עירום של אישה בוגרת

קטגוריות
בלוג

פוסט ליום האישה – על נשיות וצילום עירום

רציתי לכתוב כמה מלים לרגל יום האישה. זה לא יהיה עוד מאמר עם ניחוח פוליטי וארומה היסטורית על תולדות התנועה לשחרור האישה. לא נדבר פה על ח"כית מפורסמת ולא נתרפק על גיבורה מיתולוגית שמעשיה נחרטו בתודעה הקולקטיבית… נעים לי יותר לחשוב שיום האישה צריך להעלות על נס כל אחת ואחת מהנשים ולא רק את אלה שזכו לגלי הכרה ציבורית מסיבה זו או אחרת. הנוכחות של "מעמד האישה" בחיי היומיום היא בעיניי (הסובייקטיביות יש לומר) עניין פחות קולקטיבי וממוסד ויותר אינדבידואלי, כאשר כל אישה יכולה וצריכה לעצב את מעמדה, מקומה ואישיותה, בין אם באינטראקציה היומיומית עם הסביבה שלה ובין אם במקום החשוב יותר – בתוכה, במקום שבו היא בוחנת את עצמה ובונה את ההערכה העצמית שלה, המקום בו היא שואבת את הכח ובו היא גם יכולה למצוא מפלט ומאגרי ביטחון בשעת הצורך.
כצלם המרבה לצלם נשים, אני מוצא את עצמי מרותק לפנים הרבות של הנשיות כפי שהן באות לידי ביטוי מול המצלמה. אני מגלה כל פעם מחדש יחד עם המצולמות שלי כמה עוצמה טמונה בנשיות, ואכן המונח "עוצמה נשית" מאוד רלוונטי לסוג זה של צילומים. "יום האישה" אמנם מצויין פעם בשנה, אבל אני זוכה במהלך השנה להיות חלק מעוד "ימי אישה" קטנים ואישיים כאלה, אבל משמעותיים מאוד לאלה שחוו אותם – סשנים פרטיים של צילומי עירום בסטודיו. במהלך הצילומים בסטודיו אקספוז נפתחים לעתים קרובות חלונות לרגעים יפים של נשיות בטוחה, תוהה, שולטת, מחפשת, ביישנית, מפתה ועוד אלף פנים… היום שבו הסתיימה בהצלחה הדיאטה – קליק… הבטן שתופחת והעובר שנובט בפנים… קליק, ההתייצבות הראשונה בעירום מול המצלמה… קליק, ההכרה ביופי הטמון בגופך- זה שלא האמנת שנראה בעצם כה יפה ונשי וחלק… קליק… כל התמונות האלה מתחברות לקולאז' עוצמתי שאוצר בתוכו עוצמה והעצמה נשית, לא מהסוג ה"ממסדי" מכוחה של תנועה זו או אחרת, אלא מהמקום הכי אינדבידואלי ואישי שיש, אישה אחת שהיא עולם ומלואו של מחשבות, שאיפות, תשוקות ורגשות. אז לכן, המצולמות המקסימות שזכיתי להכיר בסטודיו, אני שולח חיבוק והערכה ליום האישה .

בחודש שחלף נולד לי במזל טוב בן מתוק, השלישי במספר. גם כאן האישה עומדת במרכזה של היצירה והפעם לא היצירה שבסטודיו, אלא פלא הבריאה והיצירה של חיים חדשים. תשעה חודשים של סיבולת (וסבל, וסבלנות…) שבסופם הגיח לאויר העולם מלאך קטן. אני עדיין מלא הערצה לאופן שבו התמודדה אשתי עם תלאות ההריון ואיך שהתאוששה מהלידה. עוצמה נשית, כבר אמרנו?… ומאחורי כל העוצמה הזו מסתתר המקום הכי רך וחם, זה שמתמצה למילה אחת, אולי המילה השניה שהתינוק שלי ילמד לומר (אחרי א-בא כמובן…) – אמא. אז לרגל יום האישה ולסיכום השבועות הראשונים של נטע איתנו, אני שולח חיבוק ואהבה לאשתי דפי, זו שבאמת ראויה לכל ההערכה!

קטגוריות
בלוג

פוסט ליום האישה – על נשיות וצילום עירום

רציתי לכתוב כמה מלים לרגל יום האישה. זה לא יהיה עוד מאמר עם ניחוח פוליטי וארומה היסטורית על תולדות התנועה לשחרור האישה. לא נדבר פה על ח"כית מפורסמת ולא נתרפק על גיבורה מיתולוגית שמעשיה נחרטו בתודעה הקולקטיבית… נעים לי יותר לחשוב שיום האישה צריך להעלות על נס כל אחת ואחת מהנשים ולא רק את אלה שזכו לגלי הכרה ציבורית מסיבה זו או אחרת. הנוכחות של "מעמד האישה" בחיי היומיום היא בעיניי (הסובייקטיביות יש לומר) עניין פחות קולקטיבי וממוסד ויותר אינדבידואלי, כאשר כל אישה יכולה וצריכה לעצב את מעמדה, מקומה ואישיותה, בין אם באינטראקציה היומיומית עם הסביבה שלה ובין אם במקום החשוב יותר – בתוכה, במקום שבו היא בוחנת את עצמה ובונה את ההערכה העצמית שלה, המקום בו היא שואבת את הכח ובו היא גם יכולה למצוא מפלט ומאגרי ביטחון בשעת הצורך.

כצלם המרבה לצלם נשים, אני מוצא את עצמי מרותק לפנים הרבות של הנשיות כפי שהן באות לידי ביטוי מול המצלמה. אני מגלה כל פעם מחדש יחד עם המצולמות שלי כמה עוצמה טמונה בנשיות, ואכן המונח "עוצמה נשית" מאוד רלוונטי לסוג זה של צילומים. "יום האישה" אמנם מצויין פעם בשנה, אבל אני זוכה במהלך השנה להיות חלק מעוד "ימי אישה" קטנים ואישיים כאלה, אבל משמעותיים מאוד לאלה שחוו אותם – סשנים פרטיים של צילומי עירום בסטודיו. במהלך הצילומים בסטודיו אקספוז נפתחים לעתים קרובות חלונות לרגעים יפים של נשיות בטוחה, תוהה, שולטת, מחפשת, ביישנית, מפתה ועוד אלף פנים… היום שבו הסתיימה בהצלחה הדיאטה – קליק… הבטן שתופחת והעובר שנובט בפנים… קליק, ההתייצבות הראשונה בעירום מול המצלמה… קליק, ההכרה ביופי הטמון בגופך- זה שלא האמנת שנראה בעצם כה יפה ונשי וחלק… קליק… כל התמונות האלה מתחברות לקולאז' עוצמתי שאוצר בתוכו עוצמה והעצמה נשית, לא מהסוג ה"ממסדי" מכוחה של תנועה זו או אחרת, אלא מהמקום הכי אינדבידואלי ואישי שיש, אישה אחת שהיא עולם ומלואו של מחשבות, שאיפות, תשוקות ורגשות. אז לכן, המצולמות המקסימות שזכיתי להכיר בסטודיו, אני שולח חיבוק והערכה ליום האישה .

בחודש שחלף נולד לי במזל טוב בן מתוק, השלישי במספר. גם כאן האישה עומדת במרכזה של היצירה והפעם לא היצירה שבסטודיו, אלא פלא הבריאה והיצירה של חיים חדשים. תשעה חודשים של סיבולת (וסבל, וסבלנות…) שבסופם הגיח לאויר העולם מלאך קטן. אני עדיין מלא הערצה לאופן שבו התמודדה אשתי עם תלאות ההריון ואיך שהתאוששה מהלידה. עוצמה נשית, כבר אמרנו?… ומאחורי כל העוצמה הזו מסתתר המקום הכי רך וחם, זה שמתמצה למילה אחת, אולי המילה השניה שהתינוק שלי ילמד לומר (אחרי א-בא כמובן…) – אמא. אז לרגל יום האישה ולסיכום השבועות הראשונים של נטע איתנו, אני שולח חיבוק ואהבה לאשתי דפי, זו שבאמת ראויה לכל ההערכה!

קטגוריות
בלוג

עיניים עצומות לרווחה

הצילצול בדלת הסטודיו נשמע בדיוק בשעה שקבענו. אני בדיוק סיימתי להכין את פינת האירוח עם קצת שתיה ונישנושים, וכרגיל האור היה מעומעם והמוסיקה המיוחדת התנגנה לה ברחבי הסטודיו.
ידעתי שהוא מכין לה הפתעה אבל לא ידעתי שהוא מביא אותה בעיניים קשורות… כשפתחתי את הדלת הם היו מולי. הוא, עם חיוך מאוזן לאוזן, והיא בעיניים קשורות ועם חיוך קצת מתוח אבל מלא ציפיה.

אמרתי שלום, הוא הינהן וקרץ וחיכה שהיא תענה,  "היי"… עם החיוך הזה שלה וברעד קל. תכנסו… ותיזהרי יש פה מדרגה קטנה בדלת…

בפנים הוא הסיר לה את הכיסוי.  לחיצת יד. היי אני רון. היי אני קרן…

הביטה מסביב וראיתי שהיא עדיין לא ממש מבינה לאן הגיעה אבל סקרנית. לפני שפתחתי את הפה היא כבר הסתובבה במסדרון ובחנה את התמונות שתלויות על הקיר אז במקום לפתוח בנאום הכרות חיכיתי לשאלה שתגיע…
"יפה… אתה צילמת?" פנתה אליי. כן, אני צילמתי… ברוכה הבאה לסטודיו אקספוז.
הוא חיבק אותה ואמר "יום נישואין שמח אשתי", והיא… קברה את התלתלים בחזה שלו ומילמלה "אתה לא נורמלי, ידעתי שאתה תתכנן משהו בכיוון הזה אבל לא חשבתי על צילומים!"

אחרי כמה דקות וכמה הסברים הכרתי אותם קצת יותר. חמודים, נשואים כמה שנים טובות, יש ילדים, יש שגרה, ויש גם את העולם הזוגי שלהם שהם מצליחים לטפח. כששאלתי אם גיא תמיד מפתיע אותה ככה, סיפרו שבשנתיים האחרונות התחילו לכייף גם עם זוגות אחרים והולכים לפעמים למסיבות חילופי זוגות כך שתעוזה זה לא הצד החלש שלהם. אני רגיל שרוב הזוגות (או היחידים) שמגיעים לסטודיו צריכים קצת זמן להתרגל לסיטואציה של צילומי עירום, במיוחד אם מדובר בהפתעה שעשו להם, אבל עם קרן וגיא לא היה צורך ביותר מדי עבודה מנטאלית. הם מלכתחילה באו בראש פתוח של אנשים שאוהבים לחוות את החיים ולנסות דברים חדשים וחושניים. כיף. יהיה סשן מרתק.

תרצו להתארגן בחדר ההלבשה? "בשביל מה?" הוא צחק "באנו להצטלם בעירום לא?" והיא צוחקת יחד איתו. כבר אמרתי שהם חמודים?
נכנסו לחדר הצילומים, תוך כדי שאני מכוון את התאורה הם השתעשעו קצת בחיבוקים והסרת בגדים. קלטתי שהסשן הזה יהיה חם.
התחלנו לצלם. קרן וגיא התגלו כחיילים ממושמעים וראיתי שהם מחכים להוראות העמדה ממני. צילמנו כמה תנוחות של שניהם יחד, ואחר כך של גיא לבד, ואז של קרן. עברנו יחד על התמונות הראשונות. יצא יפה. נמשיך?
הפעם דוקא היה סדר קצת הפוך לדברים. אם בדרך כלל הזוגות מתחילים לבושים ולאט לאט מתקלפים מהשכבות כשהביטחון נבנה, הפעם הזוג שלי התחיל בעירום ועכשיו הזכיר גיא שהוא דאג להביא כמה סטים סקסיים של חוטיני, ביריות וחזיות תחרה. כשהתכתבנו במייל לקראת הצילומים ציינתי שהפריטים הללו מצטלמים טוב.
קפצו להתלבש… חזרו כשגיא בתחתון בוקסר לבן צמוד וקרן בסט תחרה שקוף. יפים יחד. התחלנו שוב לצלם. שפת הגוף שלהם מפותחת, הרבה מגע, והתשוקה באויר. בשלב מסויים הבנתי לאן הדברים זורמים ועברתי למצב שקט… אני רק מצלם, לא מדבר ולא מביים את הסצינה, והם כותבים את התסריט ומשחקים בתפקידים הראשיים… תשוקה ויצרים זה דבר פוטוגני. המוסיקה ברקע, הקליקים של המצלמה, והם… שקועים בתוך עצמם ושוכחים את הכל מסביב.

הפסקת שתיה…

פינת האירוח בסטודיו אקספוז נמצאת באמצע הסטודיו. אופן-ספייס כזה. בין כל החדרים, אבל הסטודיו פרטי ונעול ומבודד מהעולם החיצוני.
ישבו להם ככה טבעי, בלי בגדים. "זה כמו במסיבות" היא אמרה…
דיברנו קצת על העולם הזה של הסווינגרים ועל מה שזה עשה להם ולזוגיות שלהם. שיחה מעניינת.

סיימנו את השתיה.
-נמשיך?
-יאללה…
חזרנו לחדר הצילומים ושינינו קצת את הסצינה. הוספתי מזרון ועטפנו אותו בבד אדום בגוון עז. החדר מסביב אגב שחור לגמרי כך שהשילוב דרמטי ומיוחד.
התחלנו בכמה תמונות בסגנון ז'ורנליסטי של קרן, וכשגיא הצטרף אליה התחילו שוב המגעים המדיניים… לא יכולים להסיר את הידיים זו מזה, השניים האלה…

לכל דבר טוב יש סוף  והזמן רץ כשנהנים… כשגילינו שהסשן נמשך כבר קרוב לשלוש שעות נאלצנו לסיים, מרוצים מהצילומים היפים והחוויה המיוחדת.
נפרדנו בחיבוק וב"נהיה בקשר". עוד סשן נגמר. אני אוהב את העבודה שלי, רק חבל שאני לא יכול להראות לכם איך התמונות יצאו

קטגוריות
בלוג

סשן צילומי עירום – א.

ערב אחד, איפשהו בסביבות השעה שמונה, הגיעה א. זו היתה פגישה לתכנון עבודה משותפת, אבל החלטנו שלא נסתפק בתאוריה בלבד וננצל את המפגש גם לכמה test shots של צילומי עירום בסטודיו.

את א אני אכיר לכם קצת יותר בפוסט אחר, אך בינתיים אספר לכם שבמפגש איתה הרווחתי יותר ממישהי לעבוד איתה, אלא גם חברה מגניבה.

בילינו את החלק הראשון של המפגש בשיחה וכוס תה (חליטת יסמין סיני שתהפוך לימים למשקה הרשמי של מפגשינו) ואז התפצלנו. א נכנסה לחדר ההלבשה (מה עושים בחדר הלבשה בסטודיו אקספוז? מתפשטים…) ואני נכנסתי לחדר הצילומים והכנתי setup תאורה אופייני לתחילת סשן צילומי עירום (גם לזה נגיע). כמה דקות אחר כך נכנסה א לסטודיו כשהיא עוטה רשת צמודה, איתה התחלנו את הסשן.

מכיוון שזה היה סשן ראשוני לא התמקדנו בסצינה או העמדה מסויימת, הדבר הנכון היה לקחת כמה תמונות שונות, בעמידה, בישיבה, בשכיבה וכו’, ומכאן להמשיך הלאה לפי מה שרוצים להתמקד בו. אבל גם כך, בלי רקע או תפאורה, ובמיני-סשן קצרצר יצאו תמונות מעניינות ומגוונות. הנה הצצה…

 

קטגוריות
בלוג

הבלוג של סטודיו אקספוז לצילום עירום עלה לרשת

אמרו לי שאני חייב לכתוב בלוג על מה שקורה בסטודיו. אז אמרו… אז הקשבתי… והנה אנחנו כאן. ואכן יש הרבה מה לספר, במיוחד על נושא מעניין כמו עירום.

מאז שהקמתי את סטודיו אקספוז אני מגלה שהאנשים מסביב מלאים סקרנות ומתעניינים, שואלים שאלות ולשמחתי גם מפגינים פתיחות רבה משציפיתי. במדינה בה אנו חיים יש ערבוביה של שמרנות וליברליזם, דתיים, מסורתיים, חילונים, בעלי אמונות והשקפות מנוגדות בתכלית. לא כל אחד בנוי או מעוניין להיחשף לעירום בין אם זה ביצירת אמנות ובין אם בתוכן שנכתב ברשת. אז הבלוג הזה, כמו האתר של הסטודיו פונה למי מכם שמוצאים את העירום מעניין, מסקרן, ראוי להתייחסות. גם אם לא תעלו בדעתכם להתערטל מול המצלמה, אתם מוזמנים בהחלט להמנות על קוראי הבלוג, אך זכרו שהבלוג והאתר מיועדים למבוגרים בלבד ושבמסגרת השיטוט כאן תחשפו לעירום על צורותיו השונות.

נתחיל בקצת עדכונים. אולי הגעתם לבלוג מהאתר של הסטודיו, אבל אם נחתתם לכאן ממקום אחר אתם מוזמנים להכנס לסטודיו אקספוז ולהכיר אותו טוב יותר. האתר של אקספוז מכיל הסברים מפורטים על הסטודיו, על הסשנים והסדנאות שהוא מציע, וכמובן הצצה לחלק מהתמונות שאני יוצר בסטודיו. הגלריה של התמונות תתעדכן מדי פעם כך שכדאי לחזור לבקר ולהתעדכן.

ומה בבלוג? אספר פה על תהליכי העבודה והיצירה, על הסטודיו, על האנשים המעניינים שאני פוגש במסגרת הצילומים (רק מה שמותר לחשוף… בלי אאוטינג של מי שאינם חפצים בכך) כולל תמונות מעניינות מאחורי הקלעים ומחדר ההלבשה של אקספוז ואקדיש תשומת לב גם לצלמים ולצילום בהקשר של עירום בפרט ובהקשר של עבודה בסטודיו בכלל.

אני מקוה שתתפתח פה גם שיחה מעניינת בתגובות לפוסטים. אתם מוזמנים: תגיבו, תשתתפו, תשתפו. מבטיח התייחסות הנה, סיימתי ת’אינטרודקשן, עכשיו אתחיל לייצר תוכן.