קטגוריות
בלוג

ספנסר טוניק יבוא לישראל?

אתמול פורסם שהצלם ספנסר טוניק (שהתפרסם בהקשר לצילומי העירום ההמוניים שהפיק ברחבי העולם) עתיד להגיע לישראל באפריל על מנת לתכנן צילום עירום המוני בארצנו. הדבר היכה גלים כצפוי, אולם אני אישית פיספסתי את הידיעה הזו עד שאתמול בערב נחתה אצלי בפייסבוק הזמנה להצטרף לקבוצה בפייסבוק שהוקמה על מנת לקדם את הבאתו של טוניק לארץ.Read Moreספנסר טוניק עושה אמנות. המתנגדים יטענו שהוא עושה פורנוגרפיה. לו היה מדובר בצילום קבוצתי המוני שאינו כולל עירום לבטח היו רבים מהמתנגדים מביטים בעין יפה על הפרוייקט ורואים את היופי שבו, אולם ברגע שבו הושלו הבגדים נהיה הפרוייקט באופן מיידי למוקצה מחמת מיאוס.
איכשהו העירום עדיין נתפס בקרב קהלים רבים בישראל כמאיים, פסול, קנטרני ופוגע. ישנן המון מדינות בעולם בהן למדו מזמן להתייחס לעירום בשלוות הנפש הראויה, ולמצוא את הדרך הנאותה לתת למעוניינים בכך אפשרות להתפשט. בין אם זה בחוף הים, ובין אם בלקיחת חלק ביצירת אמנות בכיכר העיר (ומה יכול להיות יותר "כיכר העיר" מרחבת בית האופרה באוסטרליה…).
קיימת בורות רבה – בעיקר בקרב אותם קהלים אובר-שמרנים – בקשר ליכולת להציג עירום כדבר אסטתי, יפה, ואפילו אמנותי. נוח לאותם קהלים לקטלג עירום כפורנוגרפי בהכרח, ובכך לדחוק אותו בכל כוחם הקהילתי אל השוליים.
אני אדם ליברל אולם אינני קיצוני. אני דוגל בחופש הפרט אולם אני מבין את הצורך בפשרה ובעיקר בהתחשבות ברגשותיו של הזולת. אלא שאותה התחשבות בזולת, נוח לאנשים מסויימים לפרשה באופן מעוות. אותם אנשים ידרשו למנוע כליל כל התארגנות לצילום עירום קבוצתי של טוניק, ובאופן כללי יתנגדו באופן עקבי למתן חופש לליברלים לחיות את חייהם כרצונם. חיה ותן לחיות הוא בעיניי משפט שראוי לפרש בצורה ברורה, כשהבסיס לפרשנות זו מושתת על התחשבות: עשה כרצונך ותן לי לעשות כרצוני. אני לא אנגב חומוס בפיתה מול בית הכנסת בפסח, אבל אין זה עניינך אם מצאתי לנכון לעשות זאת בפיקניק שקט בחיק הטבע. אני לא אתמוך בצילום עירום המוני ברחבת הכותל, אולם אצפה ממך להכיר בזכותם של אנשים לארגן אירוע שכזה במקום ציבורי חילוני תוך הודעה (נו טוב: "אזהרה") מראש, למען תוכל להימנע מהגעה למקום באותו מועד.
התגובות לעניין טוניק מעניינות ומגוונות לכשעצמן. מצד אחד זרועותיה הפתוחות של תל אביב הליברלית שלא הכזיבה והציעה לארח את הפרוייקט ומן העבר השני התנגדות נחרצת שמגיעה דוקא מים המלח (ע"ע תגובתו של ראש מועצת תמר). מצאתי את עצמי תוהה כיצד התגובות הללו מאתגרות ב"הפוך על הפוך" את עניין ההתחשבות בזולת. תל אביב מחבקת את המיזם, אבל אין כמעט דרך להפיק את הצילום המדובר בתל אביב מבלי לחשוף לפחות מספר שמרנים לעירום הציבורי הכל כך מקומם אותם, ומנגד ים המלח יכול להיות אתר מדהים לצילום עוצמתי שכזה, אתר אליו יגיעו באותו יום רק המעוניינים לקחת חלק בפרוייקט, דוקא משם מגיעה ההתנגדות, כי מה יגידו חס וחלילה בסימטאות מאה שערים ובמסדרונות הכנסת על תמיכתו של ראש המועצה בדבר כה "מתועב"?
לא כתבתי את הפוסט כדי להטיף לאנשים להתפשט, ובכלל העירום הוא כאן ענין משני בעיניי. אני רוצה לראות את ישראל כמדינה ליברלית וחופשית יותר, בה מתקיימת התחשבות בין המגזרים השונים, תוך הבנה שההתחשבות אינה מקנה זכות למניעת חופש הפרט. לא רק בישראל ישנם שמרנים ודתיים, הם קיימים גם במדינות אירופה הנוצריות ובמקומות נוספים בגלובוס, ובכל זאת באותן מדינות ספנסר טוניק מתקבל כאורח רצוי. כנראה שבאותם מקומות אנשים למדו לקחת את הדברים יותר בקלות ולא לסבך פוליטיקה וממסד בכל מימד ציבורי. קצת יותר סבלנות וסובלנות והחיים יהיו יפים יותר לכולנו…

הפרוייקט של ספנסר טוניק מעניין אתכם? כנסו לאתר "ספנסר טוניק ישראל" ולקבוצה שלהם בפייסבוק. אני מפרגן.