ערב. החושך ירד מוקדם אבל בתוך הסטודיו שבמרתף העולם כרגיל מנותק מהחוץ. אורות עמומים, מוסיקה שקטה.
האורחים שלי עומדים להגיע. הנה, הראשון כבר בדלת, זה המקדים שבא מרחוק. קבוצה גדולה מהרגיל, התלמידים של בית הספר של אלון קירה. סדנת צילום עירום בסטודיו.
כבר עברנו שיעור אחד יחד, כעת אני מתחיל להציג את השיעור של היום, ומסכם בקצרה את מה שלימדתי בשיעור שעבר. מתחילים.
המודליסטית יפעת מקצועית, כיפית. אני לא צריך בכלל להכווין אותה. שופעת רעיונות, שקטה, מרתקת את הקבוצה. אני נותן הכוון פה, מילה שם, משנה תאורות, עובר ביניהם. הכל מתקתק.
הפסקה, קפה, ממשיכים. אור מכאן, אור משם. פלאש אחד, שניים, שלושה. מסביב אוירה של יצירה. דינמיקה. כולם מרוכזים כל כך… הזמן טס.
כבר נגמר?
כולם מתפזרים ויפעת ואני יושבים על חליטת תה יסמין ירוק, המשקה הרשמי של סטודיו אקספוז. בלי סוכר, מריר מעט וארומטי מאוד. מתכננים עוד חצי שעה של עבודה משותפת. בינתיים שיחה של שני אנשים שעבדו קשה ומרוכז בשעות האחרונות ופתאום יכולים סתם לדבר. בעצם לא סתם כי בשעה הזו תמיד מעניין לדבר. אני מכוון את התאורה. אחרי כל הסטאפים שהרצתי לתלמידים במשך השיעור אני מזיז הכל הצידה ומתחיל מאפס ולוקח לי זמן להתחבר שוב לסטאפ (Setup) שאני אוהב. בתאורה יש טכניקה אבל גם המון רגש. לוקח זמן לסנכרן את התאורה והרגש אבל כשהכל מתחבר יחד שנינו (המצולמת ואני) רואים את זה מיד ומרגישים את ההבדל. מתחילים לצלם. לא, זה לא זה עדיין. משנה סטאפ, מזיז פלאשים. קליק. הופה… הנה זה, מתחיל להתחבר.
משנים פוזיציה, מכניסים את הכיסא. יפעת מתיישבת, מדברים על מסרים, על אוירה בצילום. מנסים בישנות, מנסים פיתוי. הנה, זה כמעט זה. סנטר למעלה, המשולש הזה עם היד. כן, זה זה. ואז שדרוג אחד קטן נוסף, מתיחה חזקה של הגוף, וכל העוצמה פורצת. קליק. מגדילים על ה LCD ומחייכים. שנינו מרוצים. איזה כיף. לילה טוב.
רוצים לשאול שאלה או לתת פידבק? אפשר פה למטה בתגובות, אפשר במייל ואפשר בדף הפייסבוק של הסטודיו.