תום קרוז הוא ביל, ניקול קידמן היא אשתו אליס, בסרטו של סטנלי קובריק: עיניים עצומות לרווחה (1999).
ערב אינטימי בבית, אליס מגלגלת משהו לעשן ותופסת ראש. מכאן מתחילה להתגלגל שיחה על קורותיהם במסיבה בערב הקודם, והדרך קצרה לתחום הרגיש של נשים, גברים, גבולות ופנטזיות.
הרומן המדובר – במידה מסויימת הפרובוקטיבי – 50 גוונים של אפור, נכנס לי ליד כמו כפפה בתקופת החגים. צללתי לתוך שלושת חלקי הטרילוגיה וגמעתי אותם בהנאה רבה.
השם שנבחר לרומן, גם אם מאבד את משחק המילים בתרגום מאנגלית לעברית, עדיין מאוד רלוונטי לתוכן העלילה. חמישים גוונים… מצאתי אותו רומנטי, סקסי, מסעיר, ממכר, דביק, צפוי, מפתיע, צובט, מרגש, דמיוני, מוחשי… ואפשר להוסיף עוד כמה מילים בלי להתאמץ…
לא, זו לא יצירת מופת ספרותית, אני לא חושב שהספר יכנס לקלאסיקה, לא ילמדו אותו בשיעורי העשרת השפה, ולא ינתחו במועדון הספר הטוב. הוא לא נושא הבשורה של ספרות המופת. זו גם לא פסגת הכתיבה הנועזת, כי גם אם חלק מההתייחסויות ל"חמישים גוונים" קיטלגו אותו כ"פורנו", הרי שחומר פורנוגרפי בוטה יותר ומושקע פחות מצוי בשפע בכל דוכן ספרי זימה ואין בכך כל חידוש.
אז מה בכל זאת ה"בשורה" ולמה נהניתי לשקוע בו? חמישים גוונים הוא קודם כל סיפור יפה על זוגיות. לא זוגיות רגילה. זוגיות אקסטרימית. סוג של למתוח את הגבולות.
למה יש לנו גבולות בעצם? מן הסתם זהו מנגנון של הגנה. הגנה עצמית, הגנה על הסובבים אותנו, הגנה על המכלול התרבותי עליו גדלנו, הערכים וה…גבולות. ובכל זאת, כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בנקודות שונות בחיים חולמים חלומות בהם אנחנו פורצים את הגבולות שהציבו לנו? כמה פעמים אנחנו מפנטזים שאנחנו מותחים את הגבולות שהצבנו לעצמנו? מי לא מצא את עצמו מפנטז על בית החלומות, על אהבה, על מצבים שונים בחיים, על כסף, קריירה, חופשה ארוכה, מסע מרתק… טיפוס על הר, או דילוג מעל משוכה אחרת שהחיים מציבים בפנינו…
באנג'י לא ממש נמצא אצלי ברשימת ה to do. לא מרגיש שום רצון או צורך לעסוק בפעילות הזו. אבל אני מבין היטב את האנשים שרוצים לעשות באנג'י, אלה שמחכים להזדמנות, ואפילו יותר, את אלה שנגררו כמעט בכח עם חבר קרוב או בן משפחה שממש ממש רצה לעשות את זה, ומצאו את עצמם פתאום עומדים על גשר, מסננים לעצמם איזו קללה, וקופצים ראש הישר אל תוך אחד הגבולות הכי קשים שנוכל להציב לעצמנו: שלמותנו הגופנית. ואכן, על אף שכל מנגנוני ההגנה בגופנו מפעילים סירנות וצועקים "לא לקפוץ!", הרי שממש כמו בלונה פארק ברכבת שדים אנחנו מבינים ש"זה בסדר, אני אפרוץ את הגבול ולא יקרה לי כלום", משחררים את עצמנו, ומתמסרים לחויה בלב פועם, או בלב מחסיר פעימה… נכון שחלק מהאנשים רואים בזה סבל נוראי, אבל אחרים מוצאים את הריגוש מהנה, ומוסיפים את החויה לרשימת ה been there done that של החיים. ריספקט.
לא קופצים שם באנג'י, אבל הרבה מכל היתר נמצא שם. כסף נשפך כמים, קצב החיים מטורף, נע בין טיסה במסוק פרטי או במטוס סילון של החברה, לחרדת מוות ודאגה מכרסמת לאדם אהוב, בין שליטה וכח לבין סכנת חיים, תקיפה, מרדף והמלטות. הדופק של החיים פועם במלוא עוצמתו בחמישים גוונים. ויש לו טעם של יין – הכי יקר, ויש לו ריח – של גוף, וג'ל רחצה או שמפו, ובגדי עור, וסקס… סקס רטוב, חושני, עם הרבה תאווה, ויש לו תחושות… חמישים תחושות לפחות. רובן קשורות בסקס. גם כאן הכל אקסטרימי. המעבר מ"הפעם הראשונה" לסקס "למתקדמים" עם דגש על בדס"מ מתבצע בהינף דף, לא יותר. עונג וכאב מתחברים יחד. וזוגיות. איזו זוגיות…
כמה ביסים אתם באמת נותנים לחיים? מתי פעם אחרונה לקחתם נגיסה של ממש? אצל אנסטסיה וכריסטיאן מדובר בארוחה ארוכה, אינסופית ובלתי נלאית. הם אוהבים ללא גבולות, הם עושים אהבה כאילו אין מחר, הם מציבים זה לזו גבולות ופורצים אותם בלי למצמץ, ומתפייסים, ומתלפפים, וחוגגים, ומבטיחים הבטחות, וחופרים אחד לשני… אוי כמה שהם חופרים…
כשקוראים את חמישים גוונים זה קצת כמו להסתכל במראה, על מישהו אחר. אי אפשר שלא לעצור מדי פעם ולעשות השוואות קטנות (או גדולות) בין החיים שלהם לחיים שלנו. ללה לנד כבר כתבתי למעלה… ובאמת יש כמה נתוני פתיחה קצת יותר מדי אידיאליים בסיפור הזה… למשל העושר האינסופי של כריסטיאן, הסקס אפיל המטורף שלו והשפעתו האבסולוטית על נשים, ולא מפגרת הרבה מאחוריו, אנסטסיה, לא מזמן בתולה חסרת נסיון בת 22 שהופכת מהר מאוד ל"חולת מין" (לא אני הדבקתי את התוית… זה מופיע בספר) שתרבה בהמשך העלילה להתחנן לבן זוגה שיתן לה לגמור כבר למען השם…
סקס. כמה סקס… הם עושים סקס והולכים לישון כפיות. הם מתעוררים באמצע הלילה ועושים סקס. הם מתעוררים יחד בבוקר ו… עושים סקס. הם במעלית יחד… סקס. מתקלחים… סקס. הם עושים אותו ביבשה, באויר ובים. והם כל כך לוהטים… במיטה ובחוץ. הם פשוט כל כך… חיים!
וזה סוחף. סוחף לקרוא, סוחף לחשוב, סוחף לחלום… ובעיקר להרגיש.
מה דעתכם? כותרת מסקרנת? מביני העניין שכבר קראו את הספר בטח עושים את ההקשר בין סצנות הסקס ב"חדר המשחקים" לבין סט הצילומים בסטודיו. אז לא… אמנם תחום הפטיש, השליטה, וכל האביזרים הנלווים מאוד ססגוני, יצרי ופוטוגני, אבל את החיבור בין חמישים גוונים לבין צילום עירום אני מוצא דוקא בהיבט הבסיסי של ה… זוגיות.
הם מגיעים אליי לסטודיו להצטלם, קצת נרגשים, קצת נבוכים, אבל בעיקר מצויידים בסקרנות, תאווה וסוג של רעב. רעב לחומר הזה שממנו עשויים החיים של אנסטסיה וכריסטיאן. רעב להרגיש חיים, למתוח את הגבולות, להמציא את הזוגיות כל יום מחדש ולהפתיע אחד את השני.
בלי להכנס לפרטים (מי שאמורים להבין בטח יבינו), חלק מהזוגות שזכיתי לצלם ולהכיר בהחלט ראויים מבחינתי להיות מלוהקים כאנה וכריסטיאן. לא רק כי הם יפים, אלא בעיקר כי כשהם יחד יש את החשמל הזה, הזרם שמתואר יפה כל כך בספר, השילוב היפה בין לפרגן לבת או בת הזוג לבין לשמור על האני בתוך הזוגיות.
וכן… יש גם את חמישים הגוונים, או יותר מכך, של צילום. העירום המרומז, הבוטה, המפתה, המהוסס… העירום שבא עם חיוך סמוק, וזה שמגיע עם עיניים עצומות וחושים דרוכים. חמישים גוונים של אפור. כי לפעמים לא צריך אפילו צילום בצבע. שחור לבן… לכאורה פשוט ומינימלי, אבל גם כל כך עשיר ומתבטא.
לא, אין לי קשר להוצאה ואני לא מקבל תמלוגים 🙂
אבל חמישים גוונים באמת מצא חן בעיניי כי היא כל כך חי, ונועז (לא יותר מדי), ופותח קצת ת'ראש למי שנסגר לו, או למי שטרם נפתח.
גיליתי שהוא גם ממלא אותי השראה בהקשר הצילומי.
אחרי הכל, חמישים גוונים בצילום עירום זה לא פשוט כמו לקרוא ספר 🙂
טלפון באמצע הצהרים… לא מזמן סיימתי סשן צילומים והתיישבתי בכיף עם כוס קפה לנוח מהאדרנלין של הסשן. מהצד השני של הקו היא שואלת "הגעתי לסטודיו אקספוז?"
קוראים לה שיר והיא מתעניינת בסשן צילומים זוגי לה ולבן זוגה לכבוד יום הולדתו. היא רוצה להפתיע אותו… אני מספר לה קצת על מה שקורה בסטודיו ואיך הצילומים מתבצעים. כשמדובר בזוגות יש כל מיני אפשרויות לאיך יתפתח הסשן… שיר מאזינה בעניין ואז היא אומרת שיש לה כבר תוכנית מסויימת.
"קראת את חמישים גוונים של אפור?" היא שואלת. אני עונה שבלעתי אותו ואת שני החלקים הנוספים בטרילוגיה תוך כמה ימים. "נהדר, אז יש לך מושג מסויים מה התוכניות שלי"… היא ובן זוגה נוהגים להשתעשע עם אביזרים, תחפושות, ומשחקי שליטה והיא חשבה לבוא לסשן עם תיק של מבחר מהאביזרים שנמצאים אצלם בארונית שליד המיטה ולשלב אותם בצילומים… אני עונה לשיר שזה רעיון נהדר ושכבר צילמתי כמה פעמים זוגות עם אביזרים ותוספים כאלה ואחרים… תחפושות… שוטים… ביגוד אופייני לעולם הפטיש והבדס"מ (מחוכים, נעלי עקב, ומגפים גבוהות, ביריות, בגדי עור או לאטקס צמודים… הרשימה אינסופית). נראה לי ששיר קצת מתאכזבת שהיא לא הראשונה שבאה עם הרעיון הזה אבל אני מרגיע אותה שזה עדין דבר מקורי ומדליק וזה יכול להוסיף הרבה לצילומים. "אם הוא זורם ופתוח כמו שאת נשמעת, אתם תחגגו כאן". שיר מבטיחה לי שאמיר זורם לפחות כמוה ושהיא בטוחה שהוא יאהב את ההפתעה.
קראתם כבר את "חמישים גוונים של אפור"? אם כן, אז את בודאי מבינים את ההקשר האפשרי בין צילומי עירום לבין הספר שכולם מדברים עליו. ואם לא, אז אכניס אתכם לעניינים בכמה מילים בלי יותר מדי ספויילרים: חמישים גוונים של אפור הוא רומן הנפרש על פני שלושה ספרים, המספר את סיפור היכרותם והתפתחות יחסיהם של בחורה צעירה בשם אנסטסיה (אנה) ואיש עסקים צעיר ומאוד מצליח ועשיר העונה לשם כריסטיאן. כריסטאן הוא גבר יפה תואר, בעל אמצעים בלתי מוגבלים וגם… צורך חזק לשלוט. את הפטיש שלו לשליטה הוא לוקח גם לחדר המיטות, במקרה שלו מדובר בחדר משחקים מיוחד המכיל את כל האביזרים שתוכלו לדמיין שקשורים בסקס בכלל וביחסי שליטה, מה שנקרא בדס"מ בפרט. בחדר הזה ובעצם בכל מקום אפשרי אחר מתנהלת העלילה לצד סצינות סקס לוהטות בין כריסטיאן ואנה, בחלקן משולבים צעצועים ואביזרים, וגם אינטראקציה של שליטה, כגון כריעה של אנה לרגלי כריסטיאן, הפלקות בישבן (ספאנקי), קשירות וכדומה. למי שלא נחשפו לעולם הזה זה עלול להשמע מרתיע ומשפיל, אבל לדעתי ב"חמישים גוונים" הצליחה הסופרת להראות גם את הצד המדליק שבמשחקים האלה…
אני מסיים את השיחה עם שיר אחרי שקבענו מועד לסשן הצילומים ותיאמנו את פרטי ההפתעה ואיך אמיר הולך לגלות את מה ששיר הכינה לו (רמז: זה יקרה רק כשהם יהיו בסטודיו).
אמיר מבין מהר שהוא בסטודיו לצילום אבל הוא לא יודע מה ששיר הכינה לו… ההפתעה האמיתית עדין לפניו. אחרי שהצעתי להם שתיה אני מזמין אותו לחדר הצילומים ושולח את שיר "להתארגן" בינתיים… מה שאמיר לא יודע זה ששיר עומדת לחזור לחדר הצילומים לבושה כמו שהוא אוהב לראות אותה בחדר השינה… אני עושה כמה תמונות של אמיר, מכוון את התאורה, שובר את הקרח, ובדיוק בזמן הנכון שיר מצטרפת ואני מספיק לצלם את ההבעה המופתעת של אמיר… "כבר הבנת שזה סטודיו ואנחנו מצטלמים, אבל זה לא סתם סטודיו" אומרת לו שיר, "זה סטודיו לצילום עירום וארוטיקה, משהו שדיברנו עליו מזמן אם אתה זוכר…". אמיר קצת בשוק אבל אין ספק שהרעיון מוצא חן בעיניו. מכיוון ששיר כבר נמצאת שני צעדים לפניו בנוגע ללבוש, היא דואגת בדקות הבאות לקלף אותו מהבגדים תוך כדי שאני מצלם. יש ביניהם יופי של אינטראקציה ואני מרגיש שזה הולך להיות סשן צילומים מיוחד. כשאנחנו מפסיקים לרגע אני קופץ איתם לחדר ההלבשה לראות את תיק האביזרים שארזה שיר. וואו. היא לא חסכה בכלום… יש שם אזיקים, ותחפושות (שוטר, אחות, חדרנית…) ושוט שחור, ופלוגר לבן, ויש גם שקית אטומה ששיר מסמיקה קצת ואומרת שהיא לא בטוחה אם נגיע לזה אבל יש בה "עוד כמה דברים". אני מבין ומחייך.
בשעה הבאה אנחנו מצלמים מגוון וריאציות של סטים של ביגוד ותחפושות ותנוחות מדליקות של שיר ואמיר יחד ולחוד. האוירה בסטודיו לוהטת אבל קלילה, אנחנו מריצים צחוקים והם לגמרי בראש טוב. היי בנטורל. טוב נו לא לגמרי נטורל, גם היין האדום ששיר פתחה עוזר להם להשתחרר עוד קצת. אנחנו מחליטים שמספיק עם הבגדים ועוברים לצילומי עירום אמנותי-ארוטי. שפת הגוף במיטבה, והם דוברים את השפה היטב…
בשלב מסויים נפתחת גם "שקית ההפתעות" ששיר הביאה, אבל אני לא אפרט יותר… זה כבר הקטע שישאר רק להם למזכרת פרטית ואינטימית. חמישים גוונים של ארוטיקה זוגית. מקסים.