כצלם שחוקר ומתעד עם המצלמה את העירום, הארוטיקה והמיניות אני פוגש הרבה נשים שמגיעות אליי לסטודיו בעשור של גיל הארבעים. כמעט כולן עסוקות ברמה זו או אחרת בענייני דימוי גוף, ביטחון עצמי, תפיסה עצמית (האם אני אוהבת את מה שמשתקף לי במראה) והממשק עם הסביבה (האם אני נתפסת כמושכת? מה הוא / הם רואים בי?). זה מקסים בעיניי, ואף נוגע ללב.
המשחק מתחיל בחושך. משחק הצללים. המקום בו מתחיל האור הוא גם המקום בו הוא נגמר: צל. הוא מגדיר את האור, הוא מאפשר אותו, הוא מפלרטט איתו ורוקד איתו. בכל נשימה משתנים קווי המתאר, מוגדרות מחדש חלקות עור: מי לאור ומי לצל. בכל תזוזה הגוף נושם את הצללים ונושף אותם מחדש בסידור אחר. רמזים רכים של אור חלש או קוים ברורים של קרן בטוחה המשרטטת קימור נשי. אחת ההנאות שלי בצילום עירום: לצלם צללים. להפחית את פיזור האור עד למינימום, להשאיר קוים, נגיעות, ליטופים קטנטנים. והרבה צל. הרבה מסתורין. כשרב הנסתר על הנגלה מתחיל להתארגן בתמונה איזה סדר חדש. מפגש בין אסתטיקה של צורות לבין משחק של מחשבות. הדמיון משלים, ואם אינו משלים הרי שהוא לפחות מאותגר. נעור לחיים. מנסה לנחש את מנח הגוף, את התנועה, את האור והצל, העור והצל.
תלבשי את החולצה המכופתרת. כן. והתחתון תחרה הלבן. כן כן, ברור שתישארי עם העקבים. מה אמרת? לא שמעתי, בדיוק סידרתי את התאורה. אם לכפתר? לא, את לא צריכה. תשאירי פתוח. כמו בחיים, עדיף להשאיר פתוח. לא צריך לסגור הכל. מה את אומרת? את אוהבת ככה… כן, גם אני. זה כאילו לא התאמצת להתלבש אבל יצא לך סקסי. קז'ואל סקסי. סקס קז'ואלי. שנמשיך בצילומים? יפה לך לעוף על עצמך בראי…
ואז היא יצאה מהאור השני
ונעמדה בשלוליתו של האור הראשון
וצל של חולצה ובד תחרה של תחתון
והחדר נמלא שוב
ניחוח אישה
וסומק של יין ארגמן
ושיער מתלטף
על כתף
ועוד רגע
הבד ינשור
ואני מצלם ומקפיד לזכור
שברירי מילים שנאמרות וכאלה שלא
כי מהי ההשראה
אם לא נוכחות של אישה
היא לא הולכת על עקבים אף פעם. בגיל 13 היא נעלה את הנעליים הלבנות עם העקבים הגבוהים ליציאה ההיא עם הכיתה, כשכולם הלכו לגלידריה. אחר כך הם ישבו בפארק הקטן. אחר כך מישהו צעק עליהם מאיזו מרפסת והם התפזרו. היא הלכה קצת מאחור, העקבים עיכבו אותה. ואז היא הרגישה משהו אפל מתקרב במהירות. לפני שהספיקה להסתובב הוא כבר הבהיל אותה עד מוות בנביחותיו ובפיו הפעור. דוברמן רזה וגבוה, חסר רחמים, אכזרי למראה. הוא לא נגע בה כלל אבל היא מעדה וכשלה ונשבר לה העקב באחת הנעליים. תוך חמש שניות שנראו כמו נצח כבר הגיע בריצה בעליו וריסן אותו. מאז אותו יום היא לא הולכת על עקבים.
יש לה נעלי סטילטו שחורות. היא קנתה אותן לעצמה במתנה אחרי הסדנא ההיא בגיל 25. מן יציאה מאזור הנוחות. לא, היא לא התכוונה לצאת איתן לבילוי, לא לנעול אותן לחתונה, לא להתהדר בהן בערב הגאלה השנתי ולא לארוז אותן לנסיעה לניו יורק. היא אוהבת להצטלם איתן. מול הראי, על הספה בסלון, לפעמים במיטה שלה, על מצעי הסאטן הסגולים. היא אוהבת לנעול אותן רק במקומות בטוחים. למשל כשהיא איתו. מעולם לא הצליחה להבין את תחושת העוצמה שממלאת אותה כשהיא נועלת אותן. תחושה כה מנוגדת לחולשה שהיא נתקפת כשהיא נזכרת באותו ערב לפני עשרים שנה בערך. עוצמה פנימית, פראית כמעט, משהו טורף שנעור בה. תמהיל של נשיות מתגרה ונשיכה של דוברמן. בלי שיניים. תמיד בלי שיניים.
״אתה יודע, לפעמים אני מדמיינת שאני לבד בארץ זרה. בלי המשפחה, בלי אף אחד. קוראים לי שם מדמואזל או פונים אליי כמיסיז ואני משלימה: הארפר. מיסיז הארפר. וכשהם מניחים את המשקה שהזמנתי ומחייכים במדיהם הצחורים אני מחייכת חזרה ונשענת לאחור במיטת החוף שלי עם דקלים מסביב ואין זמן. כלומר יש לי את כל הזמן שבעולם ואין לו משמעות ואין לו מחיר. אחר כך יורד הערב וכולם נהיים דרוכים יותר מבפנים ורכים מבחוץ ואני לוקחת את הרגע ומתבוננת מהצד על התחלות חדשות שסופן כתוב בתסריטאית מדוברת, על מגע מרפרף או חיבוק כבד מדי, על עפעפיים, אצבעות, צווארונים ומחשופים שרוקדים את ריקוד הלילה, מחול החופש. חופש אמיתי, חופש מדומיין, חופש גנוב, חופש כפוי, חופש עם תאריך תפוגה וחופש שמתפוגג עוד 8 שעות עם כאב ראש ושמש מסנוורת מדי. ואז אני קמה. מתקרבת לבר. בונסואר מדמואזל הארפר, גוד איבנינג מיסיז הארפר קן איי גט יו א דרינק? ואני מחייכת ומזמינה מה שחריף יותר ופוגשת עפעפיים, צווארונים, אצבעות ואחר כך בוחרת לי את המשך הלילה. מחר בבוקר אענוד שוב את השרשרת הזו עם האבנים היפות שקניתי בטיול ההוא ואדמיין חופש. חופש מדומיין. חופש אמיתי.״
כבישי העיר לבשו ערב חג של חצות. כאוס של תנועה בכל כיוון ובלי כל מגמה הגיונית כבעומסי הבוקר והערב בימי חול. מדי פעם היתה מכונית כלשהי סוטה מהזרם, חונה ומתוכה נשלפו המומי אוכל שתיה ועייפות אמא אבא ושניים שלושה ילדים. הקטנה כבר ישנה ומועמסת על הידיים, הגדולים ממירים עליצות במרי של נפילת אנרגיה.
מכונית שחורה עצרה תחת פנס הרחוב סמוך לצומת. הם יצאו מהר, בצעד מלא ערנות או עוררות, ניכרה בהם התרגשות או דריכות ושיחה שהתנהלה בתוך בועה של אוויר מבושם וריח שיער חפוף: ״אמא שלי שלחה עכשיו הודעה שהם נרדמו״. והוא ענה לה ״יופי, עד מחר בצהרים יש לנו… תגידי איפה הפתק עם הוראות ההגעה?״
דקה לאחר מכן היא צילצלה בדלת. חייכה, נשמה והחסירה פעימה. היי, הגעתי. גם הוא כאן, בחוץ, יצטרף אלינו עוד מעט. יש לך יין? אני יכולה?
תמונת היום מתוך סט צילומי עירום מיוחד לזוג מקסים שבא להצטלם בעירום בסטודיו אקספוז. צלם: רון אוריאל
תחרות הסלפי העירום הבטוח – Safe Selfie של סטודיו אקספוז מגיעה לקו הגמר לאחר שלושה שבועות מרתקים וזה הזמן להודות לכל מי שהשתתפו בתחרות, וההמונים שנכנסו לדף התחרות לצפות בתמונות ולדרג אותן.
במהלך תקופת התחרות קיבלתי מספר רב של תמונות, מתוכן לאחר התייעצות עם השולחים התמודדו 16 תמונות על הזכיה במקומות הראשונים. מרבית התמונות כללו שימוש באביזרים, תחפושות ויצירתיות רבה ואף הומוריסטית ומגיע לכולכם שאפו.
אמשיך לחשוב (יחד איתכם) על רעיונות ופעילויות נוספים ברוח הסטודיו, רוח נועזת, שובבה, אמנותית, חקרנית ומשוחררת. אני תמיד קשוב לפידבקים ולרעיונות שלכם, ומשתדל כשאפשר גם ליישם. תמשיכו לנהל איתי את הדו שיח המפרה. וכעת… להודעת הזכיה!
למקום הראשון לפי דירוג הקהל הגיע התמונה המקסימה של ה"רקדנית" בחצאית הלבנה. הזכיה: סשן צילומי עירום אמנותי / ארוטי בסטודיו אקספוז + הדפסת תמונה בהגדלה על קנווס (50*70 ס"מ) – בשווי כולל 1000 ש"ח. ברכות!
למקום השני לפי דירוג הקהל הגיעה תמונתה הסקסית של הבחורה עם הקולר, או אם תרצו – "החופנת". הזכיה: מיני סשן צילומי עירום בסטודיו אקספוז באורך שעה, בשווי 350 ש"ח. ברכות גם לך!
למקום השלישי לפי דירוג הקהל הגיעה תמונה שיכולה גם לקבל את תואר "התמונה ההומוריסטית" של התחרות – האיבר הממושקף. הזכיה: מיני סשן צילומי עירום בסטודיו אקספוז באורך שעה, בשווי 350 ש"ח. חזק ואיתן!
בנוסף לפרסי דירוג הקהל התקיים מסלול מקביל של "תחרות התחפושות" שהוא פרס נוסף שמעניק סטודיו אקספוז, אם תרצו – בחירת העורך (בסיוע ועדה מייעצת). הפרס ניתן לבוקרת המסתורית שלקחה גם את המקום החמישי המכובד לפי דירוג הקהל. הזכיה: סשן צילומי עירום אמנותי / ארוטי בסטודיו אקספוז ובנוסף – צעצוע פוקט מענג, בשווי כולל 900 ש"ח. נראה אותך שולפת!
בכך מגיעה לסיומה התחרות השניה של סטודיו אקספוז לצילומי עירום. אני כבר מתחיל לחשוב על התחרות או המבצע הבאים ואתם עוקבים יקרים מוזמנים להעלות בקשות ורעיונות. כתמיד אני זמין במייל office@studioexpose.co.il או בפייסבוק של סטודיו אקספוז או בטלפון/ווטסאפ 054-6622678
שלכם,
רון
קודם כל הבהרה: הדרך הכי בטוחה להשמר מהדלפת תמונות עירום שצילמתם לרשת היא… לא לצלם אותן מלכתחילה. הפוסט הזה לא עוסק באפשרות הזו אלא בא להעלות את המודעות לצילום בטוח, עבור מי שכן מעוניינים להצטלם. מי שמוצאים את זה מסעיר, מדליק, מסקרן, ואולי גם דרך חביבה לעשות קצת טיזינג לבן/בת הזוג… בשבילכם אני כאן – תמשיכו לקרוא.
הטלפון הינו מכשיר לא בטוח. זו הנחת הבסיס. זה קצת מטעה כי עבור רובנו הטלפון הוא החבר הקרוב והאינטימי שמלווה אותנו ואת מחשבותינו, התכתבויותינו ותוכניותינו במשך כל היום, שותף פעיל בכל דבר שאנחנו עושים, כולל תיעוד באמצעות המצלמה. אלא שאותו טלפון גם מחובר באופן קבוע לרשת, והוא גם מוצר גניב במיוחד או כשזה שקל לשכוח. לא מאחל את זה לאף אחד אבל בתסריט שבו נגנב הטלפון או נפרץ חשבון הענן אליו אתם מחוברים, כדאי מאוד שתהיו מוגנים מראש ותדעו שהנזק שייגרם יהיה הכי מזערי שאפשר.
החלטתם לצלם סלפי עירום? הנה כמה כללים לזהירות בצילום. הרעיון הבסיסי הוא מניעת הזיהוי שלכם. איך עושים זאת?
מאחל צילומי סלפי סקסיים ומהנים. כשאנחנו מרגישים מוגנים – אנחנו מרשים לעצמנו להיות נועזים 🙂