תגית: מיניות

"אני רוצה לתאם סשן צילומים בשבילי…" אמרה מהצד השני של קו הטלפון אחרי שהציגה את עצמה. כבר ביקרה באתר של הסטודיו, ראתה את התמונות, אהבה… התעניינתי קצת לגבי הרקע לצילומים… פעמים רבות זו מתנה ליום ההולדת, או הפתעה ליום הנישואין המתקרב, או אולי אחרי ירידה משמעותית במשקל… הרבה סיבות טובות להתחבר לעירום ולגוף, או סתם לכיף שבצילומים. אבל ההסבר שלה הפתיע אותי.

סיפרה שלאחרונה בעלה מבלה לא מעט בצפיה בתמונות סקסיות של בחורות ברשת, וזה מערער לה את הביטחון… אחרי שנים של נישואין, והורות, הזוגיות לא מתחזקת את אותה להבה שהיתה בשנים הקודמות, וזה מה שהעלה אצלה את הרעיון להצטלם. היא צריכה את זה קודם כל בשביל עצמה… אבל יש לה תוכניות גם לגביו… פתחנו יומן, קבענו סשן.

היא נראית טוב. נאה, גוף חטוב למרות הלידות, ונראית לי טיפוס די עדין. אני מסתכל עליה וחושב איך זה שהעניינים ביניהם התקררו קצת? אשתו נראית נהדר, הוא לא שם לב מה יש לו בבית?… אבל זה לא כזה פשוט. אני מזכיר לעצמי שצריך שניים לטנגו, וזוגיות זה עניין הדדי. אולי היא שכחה קצת שהיא בעצם כל כך מושכת וסקסית? אולי חסר שם הלהט, השגרה קצת מכבה, מעוורת…

צילומים

כשאנחנו עוברים על הפריטים שהביאה איתה – בעיקר הלבשה תחתונה סקסית – היא קצת נבוכה, אבל ראש פתוח. עוברים לחדר הצילומים. מכוון את התאורה, מצלם אותה כמה תמונות, מראה לה, היא מחייכת, יש אישור. עכשיו זה הקטע שאני מתחיל בדרך כלל קצת לכוון את המצולמת… להדריך לגבי התנוחה, ההבעה… אבל הפעם היא מתחילה לבד. משחקת עם הכתפיות של הבגד הסקסי… מורידה אחת, ועוד אחת, שולחת חיוך מפתה אם כי עדיין קצת נבוך, קשובה לקליקים של המצלמה ובאותו זמן גם מודעת לעצמה ולתנועות שלה. אחרי כמה דקות היא נפטרה בטבעיות מהתחתונים, ושברנו לגמרי את מחסום המבוכה, אם היה כזה. צפיה נוספת בתמונות, קפיצה קטנה לחדר ההלבשה להחליט על הסט הבא ו… ממשיכים, הפעם כבר לא צריך את שלב הגישושים של ההתחלה, והסשן מתגלגל לו הלאה… עכשיו היא לגמרי משוחררת. קשובה גם לי וגם לעצמה, משנה תנוחות לפי ההנחיות שלי, מתמסרת לצילום, מחליפה דמויות. כאן היא כמו רקדנית בין הצללים, שם היא אישה רכה וסקסית, ובתמונה אחרת היא נועזת כמו כוכבת פורנו. ועדיין, עדינה כזו… חיננית. אני נזכר במשפט הזה… "ליידי בחוץ…" וההמשך שלו וזה מתחבר לא רע. ברור לי גם שהסשן הזה מציף את הדמות ההיא הנועזת והמשוחררת שהיתה כבויה שם הרבה זמן. זאת שבין הסדינים יכולה להעיר שוב את בעלה ואת הקור היחסי שהשתלט על היחסים ביניהם…

כשהסשן מסתיים אנחנו נפרדים וכבר שעת לילה מאוחרת. אני מסדר קצת את הסטודיו לקראת הבוקר שאחרי. בחדר ההלבשה מוצא טיקט שהסירה מאיזה פריט סקסי חדש שקנתה לעצמה לצילומים. חושב ביני לבין עצמי אם היא תלבש את הפריט הסקסי כשהיא תראה לו את התמונות… ובכלל, מתי וכיצד היא תראה לו ואיך הוא יגיב…

Follow up

השבועות רצים מהר… והמסלול הרגיל לא משחרר לרגע. עבודה, ילדים, נסיעות, סידורים… קצב מטורף. כך קורה שכשאנחנו מדברים שוב כבר חלפו חודשיים-שלושה מהצילומים שלה. אני מתעניין… נו, אז איך זה השפיע? איך התגובה? מה בעצם עשית עם זה? היא מספרת לי שזה עשה לה רק טוב. היא השיבה לעצמה את הביטחון, שיחררה קצת את הלחץ… אני מבין שהיא במקום טוב יותר היום, בטוחה יותר, ואולי – אני מקוה – מעניקה ומקבלת יותר גם ממנו. ומה איתו? מסתבר שהיא משחררת לו את התמונות לאט לאט… כל פעם עוד תמונה שנבחרת בקפידה… כנראה שהיא יודעת היטב לעשות לו טיזינג. אני מבין ממנה שזה עובד 😉

היום נדבר על נושא רגיש. לפעמים שואלים אותי שאלות כגון: איך אתה מצלם אישה בעירום ונותר אדיש? איך אישה מוכנה לחשוף עצמה בפני גבר זר?
לתפיסתי, קיים עיוות בשתי השאלות הללו, ומאחוריהן הרבה דעות קדומות אך גם סקרנות בריאה. החלטתי לכתוב על זה בגילוי דעת ולנסות להאיר קצת את הנושא. בחרתי לעסוק בדוגמא הקלאסית של גבר המצלם אישה, בעיקר משום שמרבית לקוחותיי הן… נשים.
נתחיל בכך שלדעתי מי שמצלם עירום לא יכול להישאר אדיש , לכל הפחות כפי שאמן אחר שעובד על יצירת אמנות כלשהי משקיע בעניין מידה זו או אחרת של התלהבות ותשוקה. כגבר, כאשר אישה עירומה ניצבת מולי בסטודיו אני לא אדיש לסיטואציה, גם אם מורגל בה. יש בסיטואציה הזו עוצמה ואנרגיות שצריך להבין ולתעל נכון כדי שהסשן יהיה מוצלח ותושג המטרה שהיא כמובן: צילומי עירום טובים.
אני כבר רגיל לכך שאישה מתחילה את הסשן מהוססת מעט, וצוברת ביטחון תוך כדי ההתקדמות של הסשן. כששאלתי פעם מצולמת שלי מה עזר לה לצבור ביטחון על הסט ציפיתי לשמוע שזה היה בזכות הצילומים היפים שלה שהצגתי על המסך מיד אחרי שצולמו, אבל היא השיבה שבראש וראשונה מה שהרגיע אותה ונסך בה ביטחון זו התחושה שאני יודע מה שאני עושה ושהיה לה כיף לעבוד איתי. "רק כשבטחתי בך באופן מלא יכולתי לשחרר את עצמי ולהרגיש נוח לגמרי עם העירום. זה סוג של התמסרות. ההבדל הוא שאני לא מתמסרת לגבר אלא לאמן שבך". אהבתי את ההסבר שלה וחשבתי לעצמי שזה מעניין איך שמונח כמו התמסרות או יחסי גבר ואישה יכול להילקח מהקשרו הקלאסי – המיני, ולעבור הסבה לתהליך היצירה האמנותית.
כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי משוחח עם כמה אנשים על צילומי עירום, כשבמהלך השיחה עלתה השאלה השניה שהצגתי – איך אישה מוכנה לחשוף את עצמה בעירום בפני גבר זר? אחד הנוכחים שלף במהירות הסבר לכאורה הגיוני: "כמו שאישה מתפשטת בטבעיות אצל הרופא כי הוא רופא, כך היא מתפשטת כשהיא באה לסטודיו לצילומי עירום, היגיון פשוט". באותו רגע נזכרתי בשיחה עם המצולמת והבנתי שהבחור טועה. לא הכל מבוסס על הגיון קר. למעשה, כשאישה בוחרת להצטלם בעירום הסיטואציה שונה לחלוטין מביקור אצל הרופא. אצל הרופא מבקרים "כי צריך", ולסטודיו מגיעים "כי רוצים". אצל הרופא מדובר בסיטואציה קורקטית, יבשה ובמידה מסוימת אפילו מנוכרת, בעוד שבסטודיו כפי שהמחישה לי כמה ימים קודם לכן המצולמת שלי הסיטואציה נעה על הקו המרתק שבין מעשה חיזור ומעשה אמנות. התפקיד של הצלם הניצב מול מודל עירום הוא לפענח את ה"סטייט אוף מיינד" הנכון למודל, את האנרגיות האצורות בו/בה ולהפוך אותם לתמונה. ככל שהצלם והמצולמת מבינים את הצופן הזה ופועלים לפיו, כך היצירה המוגמרת לובשת צורה ואופי והופכת מ"עוד צילום" ל "וואו".

היום נדבר על נושא רגיש. לפעמים שואלים אותי שאלות כגון: איך אתה מצלם אישה בעירום ונותר אדיש? איך אישה מוכנה לחשוף עצמה בפני גבר זר?
לתפיסתי, קיים עיוות בשתי השאלות הללו, ומאחוריהן הרבה דעות קדומות אך גם סקרנות בריאה. החלטתי לכתוב על זה בגילוי דעת ולנסות להאיר קצת את הנושא. בחרתי לעסוק בדוגמא הקלאסית של גבר המצלם אישה, בעיקר משום שמרבית לקוחותיי הן… נשים.
נתחיל בכך שלדעתי מי שמצלם עירום לא יכול להישאר אדיש , לכל הפחות כפי שאמן אחר שעובד על יצירת אמנות כלשהי משקיע בעניין מידה זו או אחרת של התלהבות ותשוקה. כגבר, כאשר אישה עירומה ניצבת מולי בסטודיו אני לא אדיש לסיטואציה, גם אם מורגל בה. יש בסיטואציה הזו עוצמה ואנרגיות שצריך להבין ולתעל נכון כדי שהסשן יהיה מוצלח ותושג המטרה שהיא כמובן: צילומי עירום טובים.
אני כבר רגיל לכך שאישה מתחילה את הסשן מהוססת מעט, וצוברת ביטחון תוך כדי ההתקדמות של הסשן. כששאלתי פעם מצולמת שלי מה עזר לה לצבור ביטחון על הסט ציפיתי לשמוע שזה היה בזכות הצילומים היפים שלה שהצגתי על המסך מיד אחרי שצולמו, אבל היא השיבה שבראש וראשונה מה שהרגיע אותה ונסך בה ביטחון זו התחושה שאני יודע מה שאני עושה ושהיה לה כיף לעבוד איתי. "רק כשבטחתי בך באופן מלא יכולתי לשחרר את עצמי ולהרגיש נוח לגמרי עם העירום. זה סוג של התמסרות. ההבדל הוא שאני לא מתמסרת לגבר אלא לאמן שבך". אהבתי את ההסבר שלה וחשבתי לעצמי שזה מעניין איך שמונח כמו התמסרות או יחסי גבר ואישה יכול להילקח מהקשרו הקלאסי – המיני, ולעבור הסבה לתהליך היצירה האמנותית.
כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי משוחח עם כמה אנשים על צילומי עירום, כשבמהלך השיחה עלתה השאלה השניה שהצגתי – איך אישה מוכנה לחשוף את עצמה בעירום בפני גבר זר? אחד הנוכחים שלף במהירות הסבר לכאורה הגיוני: "כמו שאישה מתפשטת בטבעיות אצל הרופא כי הוא רופא, כך היא מתפשטת כשהיא באה לסטודיו לצילומי עירום, היגיון פשוט". באותו רגע נזכרתי בשיחה עם המצולמת והבנתי שהבחור טועה. לא הכל מבוסס על הגיון קר. למעשה, כשאישה בוחרת להצטלם בעירום הסיטואציה שונה לחלוטין מביקור אצל הרופא. אצל הרופא מבקרים "כי צריך", ולסטודיו מגיעים "כי רוצים". אצל הרופא מדובר בסיטואציה קורקטית, יבשה ובמידה מסוימת אפילו מנוכרת, בעוד שבסטודיו כפי שהמחישה לי כמה ימים קודם לכן המצולמת שלי הסיטואציה נעה על הקו המרתק שבין מעשה חיזור ומעשה אמנות. התפקיד של הצלם הניצב מול מודל עירום הוא לפענח את ה"סטייט אוף מיינד" הנכון למודל, את האנרגיות האצורות בו/בה ולהפוך אותם לתמונה. ככל שהצלם והמצולמת מבינים את הצופן הזה ופועלים לפיו, כך היצירה המוגמרת לובשת צורה ואופי והופכת מ"עוד צילום" ל "וואו".

נלי (שם בדוי) התקשרה אליי אחה"צ אחד, נשמעה עניינית, עדינה, נחמדה בסך הכל. התעניינה לגבי צילומי עירום בסטודיו. הסברתי לה כמה דקות על הסשן, שאלה שתיים שלוש שאלות, עניתי, סגרנו ליומיים לאחר מכן. כשהגיעה לסטודיו נולד השם הבדוי נלי. פשוט הזכירה לי את נלי מהסדרה המיתולוגית בית קטן בערבה. מי שהעביר את ילדותו באייטיז מכיר. בלונדה יפה עם עיניים כחולות עמוקות שהיתה קצת (מאוד) מרושעת. אז נלי שהגיעה להצטלם דוקא עושה רושם של בחורה חמודה מאוד אבל פשוט מזכירה לי את אותה נלי אולסון.
מה תשתי?
נס זה מצויין, תודה.
סוכר? (מהמטבחון)
כפית אחת. (מחדר ההלבשה)
ברקע הטלפון שלה מצרצר. דקה שקט, בינתיים הבאתי לה את הקפה. מחייכת אליי ומקשיבה לטלפון. לבסוף אומרת: תגידי לה שכדאי לה לעשות את זה בדרך שלי. קליק. ניתוק.

עוברים לחדר הצילומים. מתחילים.
אני מסביר קצת, מדריך, נלי מקשיבה. אני רגיל שבתחילת הסשן המצולמים מהוססים מעט… לוקח כמה דקות לצבור ביטחון. אחרי כמה תמונות מוצלחות על המסך זה משתחרר.
כיסא בר, סט ראשון… קליק. התמונה הראשונה על המסך ואנחנו מביטים בה על המסך הגדול. צירצור הטלפון שלה שוב….
סליחה, אני צריכה לענות…
בבקשה.
שוב מקשיבה בשקט. נראית לי בנאדם בקונטרול, מחושבת כזו, אולי חשובה.
הפעם היא מהירה יותר להגיב, שקט אבל תקיף: תגידי לה שהיא מפוטרת. כן, בדיוק ככה. תני לי את שגיא. את-ש-גיא.
שוב שקט… ממתינה על הקו. יושבת על כיסא בר בסטודיו, שלושה פלאשים מכוונים עליה, מסביב הכל שחור. עירומה, כמו מלכה בהצגת תיאטרון, מגרשת מעל הבמה את אחת הנתינים.
מורידה רגל אחת מהכיסא, יושבת על הקצה, רגל שניה מכופפת, נונשלנט. יד אחת בטלפון, השניה במפתח הלב, ממששת תליון שאינו שם.
שגיא עונה לה.
שגיא, פיטרתי את דנה. תשנה את הסיסמה בפייסבוק ובניהול של האתר. תדאג שלא יהיו לה הרשאות לשום דבר.
מנתקת.
אתה יודע מה, אני אעביר לשקט, נראה לי הכי טוב.
אחרי תצוגת התכלית הזו אנחנו חוזרים להתעסק בצילומי עירום. עירום, דרך אגב, זה לפעמים משהו שלובשים. כמו אצל נלי למשל. כי מרגע שהסתיימה סאגת הטלפון הממצה, אולי בעצם עוד לפני כן הבנתי שנלי לא נמצאת פה בסטודיו רק איתי, כל העולם במה, ונלי אוהבת להיות על הבמה הזו. גם כאן.
אני דוחה את השיחה המעניינת על מה שקרה בטלפון להמשך הסשן ובינתיים מתחיל שוב לצלם.
בלי לשים לב עקפנו את שלב ההסתגלות. לתוך הויז'ואל של העירום נוצקה אישיות ואני מוצא את עצמי בוחר זוית צילום שמעצימה את נלי ומדגישה אותה בעמדת האישה העוצמתית, זו שפיטרה לפני רגע מישהי בהינד עפעף, כשהיא נמצאת בסשן צילומי עירום בסטודיו. מכאן והלאה אנחנו ממשיכים ומשחקים עם הקונספט והאינטרפטציה של נלי אבל העוגן נמצא שם כל הזמן. קלטתי אותך נלי… את לא בנאדם רע, תחושת הבטן שלי שאת דוקא בנאדם טוב, אבל את מכורה לכח. ואת מודעת לזה, וזה בסדר גמור מבחינתך…
אני כבר מבין שנלי כנראה לא כזו תמימה ועדינה כמו שתחילה התרשמתי, ואולי זו נלי מבית קטן בערבה שלא היתה מרשעת כמו שחשבתי "אפטר אול". לך תדע.

מסיימים לצלם. עוברים שוב על התמונות במחשב, יצא יופי. צורב לה דיסק, בינתיים מדברים.
נלי, במה את עובדת?
בפירסום, תחום האינטרנט. רשתות חברתיות וכאלה…
יפה, אני מתעניין בזה גם כן. ומה הסיפור עם הטלפון מקודם?
אנחנו עובדים על פרוייקט גדול ללקוח חשוב, משיקים קמפיין בפייסבוק. המעצבת מעצבנת…
ועל מה פיטרת אותה?
זה ישמע לך אולי קצת מגוחך…
תנסי אותי.
בוא נאמר שבהגדרה הארוכה זה קשור לאופן שבו נמקד את הלקוח למסרים שלנו ונניע אותו לפעולה.
ובהגדרה המקוצרת?
לא הסכמנו איפה יהיה כפתור הלייק.

הצילצול בדלת הסטודיו נשמע בדיוק בשעה שקבענו. אני בדיוק סיימתי להכין את פינת האירוח עם קצת שתיה ונישנושים, וכרגיל האור היה מעומעם והמוסיקה המיוחדת התנגנה לה ברחבי הסטודיו.
ידעתי שהוא מכין לה הפתעה אבל לא ידעתי שהוא מביא אותה בעיניים קשורות… כשפתחתי את הדלת הם היו מולי. הוא, עם חיוך מאוזן לאוזן, והיא בעיניים קשורות ועם חיוך קצת מתוח אבל מלא ציפיה.

אמרתי שלום, הוא הינהן וקרץ וחיכה שהיא תענה,  "היי"… עם החיוך הזה שלה וברעד קל. תכנסו… ותיזהרי יש פה מדרגה קטנה בדלת…

בפנים הוא הסיר לה את הכיסוי.  לחיצת יד. היי אני רון. היי אני קרן…

הביטה מסביב וראיתי שהיא עדיין לא ממש מבינה לאן הגיעה אבל סקרנית. לפני שפתחתי את הפה היא כבר הסתובבה במסדרון ובחנה את התמונות שתלויות על הקיר אז במקום לפתוח בנאום הכרות חיכיתי לשאלה שתגיע…
"יפה… אתה צילמת?" פנתה אליי. כן, אני צילמתי… ברוכה הבאה לסטודיו אקספוז.
הוא חיבק אותה ואמר "יום נישואין שמח אשתי", והיא… קברה את התלתלים בחזה שלו ומילמלה "אתה לא נורמלי, ידעתי שאתה תתכנן משהו בכיוון הזה אבל לא חשבתי על צילומים!"

אחרי כמה דקות וכמה הסברים הכרתי אותם קצת יותר. חמודים, נשואים כמה שנים טובות, יש ילדים, יש שגרה, ויש גם את העולם הזוגי שלהם שהם מצליחים לטפח. כששאלתי אם גיא תמיד מפתיע אותה ככה, סיפרו שבשנתיים האחרונות התחילו לכייף גם עם זוגות אחרים והולכים לפעמים למסיבות חילופי זוגות כך שתעוזה זה לא הצד החלש שלהם. אני רגיל שרוב הזוגות (או היחידים) שמגיעים לסטודיו צריכים קצת זמן להתרגל לסיטואציה של צילומי עירום, במיוחד אם מדובר בהפתעה שעשו להם, אבל עם קרן וגיא לא היה צורך ביותר מדי עבודה מנטאלית. הם מלכתחילה באו בראש פתוח של אנשים שאוהבים לחוות את החיים ולנסות דברים חדשים וחושניים. כיף. יהיה סשן מרתק.

תרצו להתארגן בחדר ההלבשה? "בשביל מה?" הוא צחק "באנו להצטלם בעירום לא?" והיא צוחקת יחד איתו. כבר אמרתי שהם חמודים?
נכנסו לחדר הצילומים, תוך כדי שאני מכוון את התאורה הם השתעשעו קצת בחיבוקים והסרת בגדים. קלטתי שהסשן הזה יהיה חם.
התחלנו לצלם. קרן וגיא התגלו כחיילים ממושמעים וראיתי שהם מחכים להוראות העמדה ממני. צילמנו כמה תנוחות של שניהם יחד, ואחר כך של גיא לבד, ואז של קרן. עברנו יחד על התמונות הראשונות. יצא יפה. נמשיך?
הפעם דוקא היה סדר קצת הפוך לדברים. אם בדרך כלל הזוגות מתחילים לבושים ולאט לאט מתקלפים מהשכבות כשהביטחון נבנה, הפעם הזוג שלי התחיל בעירום ועכשיו הזכיר גיא שהוא דאג להביא כמה סטים סקסיים של חוטיני, ביריות וחזיות תחרה. כשהתכתבנו במייל לקראת הצילומים ציינתי שהפריטים הללו מצטלמים טוב.
קפצו להתלבש… חזרו כשגיא בתחתון בוקסר לבן צמוד וקרן בסט תחרה שקוף. יפים יחד. התחלנו שוב לצלם. שפת הגוף שלהם מפותחת, הרבה מגע, והתשוקה באויר. בשלב מסויים הבנתי לאן הדברים זורמים ועברתי למצב שקט… אני רק מצלם, לא מדבר ולא מביים את הסצינה, והם כותבים את התסריט ומשחקים בתפקידים הראשיים… תשוקה ויצרים זה דבר פוטוגני. המוסיקה ברקע, הקליקים של המצלמה, והם… שקועים בתוך עצמם ושוכחים את הכל מסביב.

הפסקת שתיה…

פינת האירוח בסטודיו אקספוז נמצאת באמצע הסטודיו. אופן-ספייס כזה. בין כל החדרים, אבל הסטודיו פרטי ונעול ומבודד מהעולם החיצוני.
ישבו להם ככה טבעי, בלי בגדים. "זה כמו במסיבות" היא אמרה…
דיברנו קצת על העולם הזה של הסווינגרים ועל מה שזה עשה להם ולזוגיות שלהם. שיחה מעניינת.

סיימנו את השתיה.
-נמשיך?
-יאללה…
חזרנו לחדר הצילומים ושינינו קצת את הסצינה. הוספתי מזרון ועטפנו אותו בבד אדום בגוון עז. החדר מסביב אגב שחור לגמרי כך שהשילוב דרמטי ומיוחד.
התחלנו בכמה תמונות בסגנון ז'ורנליסטי של קרן, וכשגיא הצטרף אליה התחילו שוב המגעים המדיניים… לא יכולים להסיר את הידיים זו מזה, השניים האלה…

לכל דבר טוב יש סוף  והזמן רץ כשנהנים… כשגילינו שהסשן נמשך כבר קרוב לשלוש שעות נאלצנו לסיים, מרוצים מהצילומים היפים והחוויה המיוחדת.
נפרדנו בחיבוק וב"נהיה בקשר". עוד סשן נגמר. אני אוהב את העבודה שלי, רק חבל שאני לא יכול להראות לכם איך התמונות יצאו