תגית: זוג

שלושה קילומטר וחצי לתוך המסלול היא הרגישה את הגוף מתחיל להסתנכרן. הדופק, הצעדים, השרירים בכל איברי הגוף… זה היה כשהשתרר השקט המוכר, העוטף. עוטף אותה בבועה של שלווה וריכוז. היא רצה לתוך החשיכה בין צללים חולפים ושקעה לתוך עולמה הפנימי בעוד רגליה נושאות אותה קדימה, רחוק ככל שתצליח להרחיק, קרוב ככל שתצליח להגיע.

המחשבות נשאו אותה הרחק. היא אהבה את הרגע הזה שהמחשבות רצו מהר יותר מהגוף. כמו הערב. הוא רץ איתה יחד במחשבות. היא רצה והוא חיבק, היא ברחה והוא תפס, היא מעדה והוא הציל, היא ברחה והוא התאמץ ונלחם ולא ויתר. יחד הם הזיעו, לבדה היא הזיעה דמעות, ופתאום נרעדה בבהלה כשהקול הנשי בקע מהאוזניות ובישר לה על עשרה קילומטר שהושלמו.

"אתה נשאר איתי? ממשיכים?״

לרגע לא היתה תשובה, עוד צל פנס הלך והתארך עד שנעלם והוחלף בצל חדש וקצר שהחל להתארך גם הוא. ואז הוא שוב הגיח מהצללים, במבט המפשיט והרעב שלו, בתערובת המוכרת והסמיכה של גבריות עוטפת. רוצי, הוא לחש לה, רוצי רוצי אל תפסיקי, אני מחכה לך בסוף, כשירעדו לך הירכיים, כשתירטבי לגמרי. חפשי את השיא, רוצי.

והיתה שתיקה של קטע טוב. שתיקה שמתענגים עליה. הם ישבו זו מול זה ולא התבוננו ולא הקשיבו ולא הרהרו בדבר פרט לכוסית היין המענג. נלגמה לגימה נוספת. טבעת עשן.

אחר כך הוא שאל אותה: ונניח שהייתי הולך עם ההיא, אז, מה היית אומרת?

והיא ענתה לו: אני חושבת שאז הייתי משתגעת. באמת, הייתי יוצאת מדעתי. אבל אז היה אז.

והיום?

היום הייתי שולחת אותך אליה. אורזת לך צידה לדרך. קח סנדביץ׳, קח יין, קח מה שתיקח. קריר בחוץ, תתלבש חם.

את מצחיקה.

לא, אתה. תמלא לי בבקשה עוד…

תגידי, כל זה נורמלי? אני מתכוון לכל הפתיחות הזו. לא היינו ככה פעם…

פעם לא היינו. נקודה. הזמן שינה אותנו…

וזה טוב?

אני לא יודעת. נראה לי שכן. אני מרגישה הרבה יותר ממוקדת, בטוחה, חיה. אפשר לומר שאני מרוצה. אני מסתכלת עלייך וגם אתה נראה שלם יותר. שלו יותר. לא היינו ככה פעם.

וזה תוצאה של מה? גיל? ניסיון?

תמזוג לי עוד. תמזוג.

אל תגמרי לי לבד!

אל תאיים!

את מצחיקה, עדיין. בעצם יותר.

תשובה נכונה יקירי, לחיים…

 

לפעמים הזוגיות היא ריקוד בו האחד מוביל והאחר מובל,
פעמים אחרות היא הרמוניה מושלמת וסימטרית…
שני גופים עירומים. אור, צל, חום…
אני מכוון את המצלמה,
הם מכוונים את המבט
זה לזו
הידיים מוצאות את מקומן בטבעיות, באסימטריה שנראית כה מתבקשת…
קליק.

אולי זה לא מקרי שסטודיו אקספוז נמצא במרתף. אולי צריך לרדת למעמקים כדי להצליח להתחבר למקומות הכמוסים והנסתרים בדרך כלל שלנו. אולי צריך את ההגנה הזו, הסביבה המנותקת מהחוץ, זו שמאפשרת לפרוש כנפיים ולעוף, גם אם זה מתחת לאדמה, כמה מטרים מתחת לרחוב הפועם שבחוץ, וכאילו מרחק של ארצות שלמות…
שעה מטורפת. מאוחרת. הזויה לגמרי.
היא שותה משקה שהביאו איתם, משהו שמיוחד רק לה. אני כבר מכיר את הדרינק שלה כי הם היו אצלי כבר. מתרגשת. מרוגשת…
הוא יושב על הספה בירכתי חדר הצילומים, מביט בה באהבה המיוחדת שלו, זו שאינה חונקת, זו שמעריצה, שולח לה חיזוק ומסר – תהני, תעופי גבוה. היא מדגמנת ברטט קל, כמעט בלתי נראה אבל אני מרגיש את הריגוש שאוחז בה.
הם כל כך עדינים ויפים, כאילו נמסים אל תוך הלילה בקלילות כזו, בתשוקה.
עכשיו הוא איתה על הסט, בכלל לא תיכנן להצטלם אבל היא לא מוותרת לו, ולמה שהוא יסרב?
קליקים של מצלמה, מוסיקה מתגברת, נחלשת, נמזגת לתוך נשימה. נשימות.

למחרת אני מקבל מייל: "אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהגעתי לריגוש כזה. אין ספק שהערב הזה יככב לנו במחשבות עוד הרבה זמן."
למייל מצורפת תמונה. ועוד הערה מקסימה בעיניי:
"צירפנו למייל תמונה שנשמח שתעלה לאתר… נכנס לראות (זה מוסיף מאוד לריגוש!) :)"

אז הנה היא. הנה את 🙂

יום ראשון, שבוע חדש בפתח, אנשים חוזרים לעמל יומם, פותחים שבוע.
מגוון רחב של פרצופים והבעות. חלקם שבוזים לגמרי מיום א' והשבוע שלפניהם, אחרים עסוקים, או עדיין ישנים, ויש את אלה שחוזרים עם פרצוף זורח של "לא תאמינו מה עשיתי בסופשבוע"… לא כולם גם מגלים, לפעמים הם סתם נשארים עם הפרצוף הזה והמסתורין שתחתיו… והניחוש שבטח זה משהו סקסי, אולי נועז, סיכוי סביר שלא לבד אלא בשניים (ויש כאלה שמגדילים לעשות…).
חלק מהם עברו בסטודיו אקספוז, אולי ביום ששי האחרון? אולי בערב הקודם? ואולי דוקא באמצע השבוע, בזמן הכי פחות צפוי לחויה נועזת וסקסית כמו להצטלם בעירום בסטודיו…
הנה הצצה קטנה לחיבור הזוגי האמנותי בצילום עירום. גבר, אישה (או שתי נשים) ועולם של יצרים ותשוקות.
כמו בתמונה הבאה בה האישה לוקחת את הפיקוד ומדליקה את הגבר שלה. תפעילו את הדמיון, האם זו תחילתו של ריקוד ארוטי? אולי סצינת פיתוי? אולי היא הדומיננטית? ואולי נשמעת להוראותיו?

בואו נשנה את הסדר של הדברים, נחזיר את הגבר למעלה. אבל נוסיף קצת יותר מסתורין ורמיזות לחיבור הזוגי. צילום עירום לא באמת חייב להיות חושפני, לפעמים הוא אפילו יותר מדליק כשהוא מרומז ומתגרה.

משחק המינים ממשיך, הידיים מדברות כמו גם המבטים. צנזורה קלה כדי להגן על פרטיות המצולמים אבל גם בלי המבטים הממסמרים התמונה הזו משדרת מן הסתם משהו עוצמתי שיש בחיבור בין גבר לאישה.

כשאמנות ויצרים נפגשים יחד מובטחת לכם חויה מסעירה, רגשית וקרובה. כך נוצר הפיתול הזה, גבר ואישה כרוכים זה בזו כגוף אחד…והמצלמה כל העת מתעדת…

עולם של תנוחות, פנטזיה נוגעת במציאות, יד חוקרת, קרן אור מלטפת, ומשם גם באות התמונות הפחות צפויות…

אישה ואישה. עולם נוסף של יצריות פוטוגנית, פיתולים וקימורים שנפגשים אל מול המצלמה.
כך בריקוד הארוטי הבא…

ותאוות הבשרים, הביס, הנשיכה, והתשוקה המשתקפת בהם. שימו לב שכאן בכלל אין עירום, אבל הוא נוכח…

שייכות 2013… תקשורת בין גבר לאישה. עולם של ניואנסים.
לפעמים אני מביים אותם, לפעמים אני מצלם באופן בלתי מעורב, לוכד שברירי אינטראקציה.
משחקי תפקידים. או שמא התפקידים משחקים בנו.
שהרי כשחיים יום יום יחד, במשך כל כך הרבה שנים, משהו נוצר שם. אולי זיקה, אולי אפילו תלות.
אולי דפוסי התנהגות, אולי חלוקת תפקידים, ולא בהכרח במשחק…
והמגע הזה, האחיזה, איזה מסע חיים מסתתר מאחוריהם. שנים…
ההיכרות, ההקשרות, הדרך הארוכה יחד, הנישואין, ההורות…
הרי את מקודשת. שייכת. הרי אתה שייך. והרי אין דבר כזה שייכות. נכון? אי אפשר להחפיץ אדם, להפכו לרכוש. לתבוע בעלות עליו. לא בבית מדרשנו.
ובכל זאת. אני מביט בתמונה הזו, זמן רב אחרי שתם הסשן, ושואל את עצמי האם אני ביימתי אותה או שהם הגיעו לזה לבד?
והאם זה בכלל משנה?
כי כשאני מביט בתמונה הזו אני לגמרי רואה את שניהם יחד, והוא ספק לוחש ספק מצהיר בלי מילים:
את שייכת לי! ושוב ושוב אני נתקל בזה בתמונות הזוגיות שאני מצלם. כמו טיול בארץ מוכרת עבור מיטיבי לכת, כמו לפרוט על גיטרה עבור נגן ותיק, כשהמגע מאחד אותם יחד יש שם שפה שלמה שמספרת על ביטחון, תמיכה, וכן, גם סוג של שייכות. לא מהסוג הכולא והמנטרל, אלא דוקא מהסוג המעצים, התומך.

אני אוהב לראות את החיבור הלא מילולי בין בני זוג כפי שהוא בא לידי ביטוי על רצפת הצילומים של סטודיו אקספוז. לעיתים למגע יש מלל משלו, טקסט. האופן בו הידיים שלו מונחות על כתפיה, הצורה בה היא נמתחת לאחור לקראתו. אם תוסיפו למגע הזה גם תנועה קלה, המילים יהפכו ממש למוסיקה…
וכך זה אכן מתרחש במהלך הסשן. צלילים שמתערבלים, שפת הגוף, פעימות הלב, הקליקים של המצלמה…