יש מן אמירה כזו ש"הכל פוטושופ". אומרים את זה כמעט על כל צילום של דוגמנית, אומרים את זה על פירסומות, אומרים את זה אפילו על מגישות חדשות בטלויזיה…
אני לא מתכוון להטיף פה בעד או נגד השימוש בפוטושופ (אם מעניינת אתכם דעתי המורחבת האזינו לראיון שקיימו איתי דנה בלום ומרב כנת ברדיו תל אביב לפני כמה שנים על הצעת חוק הזויה בעניין) אבל בעולם שבו תמונות עוברות עיבוד וריטוש במחשב, נשים עוברות מנתח פלסטי, ומגישות בטלויזיה מצופות בשכבות אדירות של מייק אפ, אני דוקא מאוד נהנה מהנטורל ושמח ליצור תמונות טבעיות בלי לשפץ אותן יותר מדי. כשמוותרים על כל הפלסטיקה הזו דוקא צפים ועולים על פני השטח כמה מאפיינים מאוד יפים ומדליקים בגוף האדם.
הנה תמונה. קחו כמה שניות להביט בה.
מה דעתכם, עברה פוטושופ או לא?
אם אמרתם שכן – צדקתם.
אם אמרתם שלא – אל תצאו מאוכזבים. לא רומיתם.
לא קשה להבין שהתמונה מראה את גופה של המצולמת AS IS, כלומר בלי "ניתוחים פלסטיים" תוצרת הפוטושופ, וייתר על כן – בלי איפור. נטורל לגמרי. מה שאני מחפש בתמונות כאלה כשאני מצלם, זה את הטקסטורה, העומק, המסתורין… זה שנוצר במשחקים נכונים של אור וצל, וזה שמגיע out of the box מהגוף העירום אחרי שהבגדים מושלים. מרקם, מיתאר, קמט ניסתר… לפעמים אפשר אפילו להרגיש את הטמפרטורה של העור, החום הנפלט ממנו… אילו התחלתי להחליק, להזיז, לשפץ, הייתי הורס את האימפקט של התמונה הזו.
ולמה בכל זאת פוטושופ? כי זה כלי נהדר. לא בשביל לייצר תרמית או להנדס גנטית, אלא למשל בשביל ליצור גוונים מעניינים בתמונה. בתמונה לעיל נעזרתי בעיבוד מחשב להקניית גוון מעט ירוק בגוונים הכהים. אני מאוד אוהב להתעסק עם התמונות שצילמתי במחשב ולשחק עם הגוונים והסקינטון עד להעצמת המסר הויזואלי שאני מחפש להעביר בתמונה.
דבר נוסף שעשיתי הוא לחתוך את התמונה. מרבית התמונות שאני מפרסם כאן וברשת חתוכות, בעיקר מטעמי שמירה על הפרטיות של הלקוחות שלי בסטודיו. כך, אני משתמש בפוטושופ גם בכדי לטשטש סימנים מזהים, כגון נקודות חן וקעקועים. המצולמת בתמונה לעיל לא מקועקעת, אבל הסרתי כמה נקודות חן… נכון שלא הרגשתם? 🙂
קחו עוד תמונה, וקחו כמה שניות להביט…
אם כתבתי למעלה על הטקסטורה והמיתאר של העור, ועל הטמפרטורה, לזה התכוונתי… אני מאוד אוהב שאנשים נכנסים לסיטואציה דרך התמונה שלי, כלומר מצליחים לדמיין שהם נוכחים בסצינה, ולחוש את הדופק הפועם, הנשימות והתנועה. כשהשיערות סומרות (עור ברווז) אני -הצלם – לא חושב "איך אני מסיר את זה בפוטושופ" או איך אני מסתיר את זה אלא להיפך, אני מכוון את האור להדגיש את הניואנסים הללו.
מוותר על האיפור, מוותר על המראה הפלסטיקי שאפשר לייצר בשלושה קליקים בפוטושופ, ומעדיף ללכת שוב, על הנטורל.
ועוד לא נגעתי בכלל בשינויים פלסטיים מתקדמים… הסרת צלוליט, הצרת ירכיים… זה נושא אולי לפוסט בפני עצמו. אוסיף ואספר שלא פעם אני "משפץ" במחשב ירכיים וצלוליט עבור לקוחותיי, וזה לגמרי לגיטימי מבחינתי, במיוחד שהם משלמים לי כסף ורוצים להיראות הכי טוב שאפשר בתמונות, אבל הסיפוק הגדול שלי הוא כשאישה מביטה בתמונה שצילמתי עבורה פעם-פעמיים-שלוש ולומדת לאהוב את עצמה כמו שהיא, ולוותר על הצורך בהחלקת כל קמט והעלמת כל קילוגרם עודף.
שוב, הגוף מספר סיפורים מופלאים. גם הנפש. צריך לדעת להקשיב להם, להשתמש בטכניקות הנכונות בשביל להאיר, בשביל להכיל, ולקלוט את כל הסיפורים הללו. בעולם מלא בפילטרים, צריך להבין שגם פוטושופ הוא ערימה של אפשרויות וכלים יצירתיים. צריך רק לבחור איזה פילטר להסיר, ובאיזה פילטר להשתמש.
אז מה אתם אומרים, שנוותר על הפלסטיק?
