קטגוריות
בלוג

סודות וסליחות

ערב יום הכיפורים. עם שק של סודות ובלי חרטה וכפרה ישבה מולי עם כוס יין ועירטלה את נפשה וגופה.

במנזר הסודות - ארוטיקה נשית. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז
במנזר הסודות – ארוטיקה נשית. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז

היא מקיימת קשר הדוק עם ספר החיים. היא מרבה לקרוא בו ומרבה לכתוב. היא נוטפת מילים, מתעטפת בשתיקות. שתיקות שכולן שפה עשירה ושופעת, תשוקת המילה שנובעת ממנה. היא לוחשת. לחישות של עוצמה שקטה כזו, שמבקשת סדר בדברים. מה נכון, מה נכון לי, מה שלא נכון לא משנה בכלל. אין לו תכלית. בספר החיים שלה היא מתמסרת ליופיו של הרגע. מוסרת את עצמה במשמעת נזירית, בטבעיות שאין בה בכלל היסוס. כך ישבה מולי בבוקר של תשרי.
"סודות, זה מה שהכי עולה בי כשאתה שואל אותי על סליחות״. היא טילטלה מעט את היין בכוס והביטה בי בהרהור. אחרי רגע הוסיפה: ״אני לא זוכרת מתי ביקשתי סליחה ממישהו בימים הנוראים. לא, זה לא שאני טהורה וזכה, בטח לא במושגים של אנשים מאמינים. זה פשוט שפעם הייתי ממש ממש טובה, בלי חטאים והיום אני סוחבת שק שלם של סודות על הגב ולא מרגישה צורך לכפר על משהו. סודות שמתערבלים בגוף ובנפש. מקועקעים עליי מבפנים היכן שרק אני רואה. אני מחליטה מה לחשוף ומה יישאר באפלה. בלי חשבון, עם נפש.״

התבוננתי בה משך כמה רגעים. היא הישירה אליי מבט שהיה תערובת מושכת של חוכמה, אצילות וניצוץ של בישנות שהתבטא אולי באופן השקט שבו נאמרו דבריה. כך ישבנו זו מול זה. כיוונתי אליה את המצלמה וצילמתי. לקחתי את היין שלה והנחתי בצד. שאלתי: ״את טובה? זה מה שאת אומרת?״ היא השפילה מבט לרצפה וניהלה עם עצמה כנראה איזשהו בירור קצר. ״אני לא טובה. אני פשוט אני. נראה לי שכשהפסקתי להיות ׳ילדה טובה׳ למדתי לאהוב את עצמי יותר. אז היום אני שלמה יותר, אתה מבין?… ואני לא צריכה להתנצל. ולא להסתגף.״
רציתי לומר לה משהו אבל היא לפתע אמרה בשקט: "לא למענו בכל אופן״.
״למה את מתכוונת?״
״תראה אותי. הבט היטב. אתה יכול גם להמשיך לצלם. אני הולכת לתת לך הצצה לשק הסודות שלי.״

אודות התמסרות וארוטיקה. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז
אודות התמסרות וארוטיקה. צלם: רון אוריאל, סטודיו אקספוז