לפעמים הזמן עוצר מלכת. או אולי להיפך, לפעמים אפשר לשמוע את הזמן מתקתק. תיקתוק של מצלמה…
רגעים של התמסרות אמיתית לסיטואציה, לחויה, לרגע…
דקות של גישושים, חיוכים נבוכים מעט, אבל ראש פתוח, ורצון לטעום משהו חדש.
כרגיל, האור הדל, מלטף או מסתורי… ברחבי הסטודיו וברצפת הצילומים. אני רוצה את האור שלי מדוד במשורה, משרטט קוים, כמעט דוקר…
יש לה חיוך מבויש על הפנים… רק לפני כמה שבועות התקשרה לתאם את הסשן, מתנה… בשבילו. עכשיו הם כאן. הוא נבוך גם כן אבל מפגין קוליות גברית טיפוסית.
היא סמוקה. כמה חינני. יחד עם המבוכה הזו שמשורטטת לה על הפנים זו נקודת פתיחה מצויינת לסשן. אני אוהב שתוך כדי הסשן הם נפתחים… וכשזה מסתיים אפשר לראות בתמונות את כל התהליך הזה שעברו במהלך הצילומים.
שפת הגוף… זוג צעיר, מלא תשוקה, מדברים הרבה עם הידיים… יד לגוף. הבגדים מיותרים, לגמרי. הם מתקלפים מהשכבות המיותרות. אני מצלם, מדריך מעט.
היא עדיין עם הסומק הזה ועם חיוך. מתמסרת לגמרי, ועדיין סמוקה, כאילו כל קליק של המצלמה מעביר אותה מעל עוד משוכה של מבוכה. נרגשת, מתוחה מעט, וזה יפה לה… הם מדלגים מעל המשוכות בטבעיות חיננית, יש לומר.
יש את נקודת הזמן הזו, שאני עובר "לרקע"… אחרי שהנחיתי, הזזתי, כיוונתי… לפעמים זה מרגיש נכון לעבור למצב שקט… אני מזהה את הנקודה הזו. נותן להם את השקט… קליק, קליק, קליק… אוסף של נקודות זמן. הזמן עוצר, או אולי פשוט נמדד בתיקתוקי מצלמה.
גבר, אישה, עירום, ארוטיקה. כמה פשוט, כמה טבעי. שחור לבן. העור החלק שלה והגוף הגברי שלו. הצל והאור… הצבעים מיותרים פתאום. האינטימיות הזו כל כך צבעונית ממילא… חושנית ועשירה.
—
מסיימים. נפרדים.
אחרי כמה ימים מייל תודה מהם… "לא מפסיקים להסתכל על התמונות"…
—
כיף.