צילומי העירום שלה – פוסט משותף

"נו… אז מה את רוצה השנה ליום ההולדת?"
כמו בכל שנה, גם השנה אני ובעלי ערכנו את שיחת יום ההולדת. אחרי יום עבודה מפרך, עמוס ריצות וארגונים, ארוחת ערב ומקלחת, התיישבנו על קפה ועוגה בסלון. קשקשנו, צחקנו ואז הוא שאל את שאלת מתנת יום ההולדת. בכל שנה אני תוהה, מתלבטת, מבקשת זמן לחשוב, אבל השנה זה היה ברור לי מה תהייה מתנת יום ההולדת ה-30 שלי! "סשן צילומי עירום"- עניתי. בעלי לא היה מופתע. הוא כבר יודע עם מי יש לו עסק, הלוא הוא מכיר אותי כבר מהיותי בת 18… ובעלי היקר, המפרגן מאין כמוהו אמר לי "אין בעיה. תמצאי סטודיו מתאים ותקבעי פגישה".

עוד באותו הערב שוטטתי באינטרנט. נכנסתי לגוגל הקשתי "סטודיו לצילומי עירום" והגעתי לסטודיו אקספוז – הסטודיו של רון. מיד כשנכנסתי לאתר ההתרגשות פשטה בי! נכנסתי לגלריית התמונות ופשוט התאהבתי!!! מי היה מאמין שלא ירחק היום והתמונות שלי יקשטו את אותה הגלריה (:

טינג… הטלפון מודיע לי על מייל חדש באינבוקס של סטודיו אקספוז. אני פותח: "רון שלום! אני מתעניינת בצילומים אירוטיים (מתנת יום הולדת 30!)… ". ממשיך לקרוא, היא מתעניינת קצת בנוגע לפרטיות, הדפסת תמונות, וחותמת בברכת חג שמח. ערב ראש השנה מתקרב. אני לוחץ "השב" ומספק לה אינפורמציה נוספת על הסשן, המחיר והאפשרויות להדפסות. "גיל 30 זה אחלה זמן לחויה נועזת שכזו. תפנקי את עצמך לכבוד השנה החדשה והיומולדת. אם יש עוד שאלות אני כאן בשבילך" מברך ב"שנה טובה" ושולח.

חולף זמן… שיחת טלפון. היא על הקו… מזכירה לי את המייל וכעת רוצה לקבוע סשן. פותחים יומן, היא תארגן לעצמה בוקר פנוי ותגיע נינוחה ורגועה. אנחנו מדברים עוד קצת על הפריטים שכדאי להביא, אולי גם מתלוצצים קצת להפיג מבוכה אפשרית ונפרדים עד הפגישה שקבענו.

לפני תחילת כל סשן אני מכין את הסטודיו. תאורה במצב לתחילת צילומים, פריטים רלוונטים בהישג יד, קומקום חם במטבחון לאיזה קפה או תה, האורות הנכונים באזורים השונים. כשאני כבר מוכן ועושה את דרכי חזרה למחשב היא מתקשרת מהרחוב, רוצה לוודא היכן בדיוק הכניסה ואיפה לחנות. אני קופץ אליה למעלה (הסטודיו במרתף) ופוגש אותה באוטו. פתאום במקום להיות צלם אני על תקן טסטר. מכוון אותה בנסיעה, מאתר מקום חניה ומאתגר אותה לחנות ברברס כשהיא בכלל נרגשת לפני צילומים… צוחקים על הסיטואציה, התחלה מצויינת, המתחים התפוגגו עוד לפני שהיא דרכה בסטודיו. יורדים למטה ואני פותח את הדלת הכבדה…

זהו! סוף סוף עשיתי את זה, וקבעתי עם רון פגישה. מחר היום הגדול! הבוקר הגיע- כולי נרגשת ומלאת מרץ, שולחת את הילד לגן (נראה לי שבאותו הבוקר הוא הגיע ראשון!), ארגונים אחרונים ואני כבר בדרך… "הגעת ליעד!" הכריז לי ה GPS בקול שנשמע עליז מן הרגיל. לא ממש יודעת איפה זה בדיוק, מטלפנת לרון ותוך שתיי דקות הוא כבר אצלי במכונית, מכוון אותי לחנייה הקרובה. נבוכה, חוששת מעט להישיר מבט, משחקת אותה עסוקה בנהיגה ואומרת לעצמי- מטומטמת, עוד רגע ואת אצלו בסטודיו בלבוש מינימאלי (אם בכלל) עושה פוזות מול המצלמה והפלאשים. יופי, מצאנו חנייה! למזלי, הצלחתי להחנות ברברס כמו נהגת מצטיינת מבלי לעשות פדיחות! ירדנו למרתף, רון פתח את הדלת הכבדה וסימן לי להיכנס. חדר נעים להפליא, אווירה קסומה, אור עמום ומוזיקת רקע מרגיעה התנגנה לה…. רון מיד הציע לי לשתות. התיישבנו, קשקשנו, רון הסביר לי מה עומד להיות וערך לי סיור במקום. עברנו על פרטי הלבוש שהבאתי וסיכמנו ביחד עם מה מתחילים- חוטיני שחור ועליונית שחורה שקופה- א-ל-ו-ה-י-ם!!!! הסיטואציה הזו היתה כל כך הזויה- גבר זר שאני לא מכירה, והנה אני עומדת מולו חצי ערומה! לא יודעת להסביר אבל למרות כל ההתרגשות הרגשתי בנוח.

אני אוהב את המעבר הזה מהחוץ לסטודיו. מאור יום, דרך מדרגות פשוטות מוארות בפלורוסנט חיוור לתאורה החמימה והעמומה בסטודיו. כשהיא נכנסת פנימה היא משחררת "וואו" קטן… ומסתובבת קצת להביט מסביב… מציע לה לשתות, עושה סיור קצר… כאן איזור האירוח, פה המטבחון, השרותים, וכאן חדר ההלבשה, את יכולה להניח את הדברים כאן, ושם חדר הצילומים…. החדר האפל. חמישים גוונים של צללים 🙂
אנחנו עוברים על הדברים שהיא הביאה. סקסי… בוחרים משהו שנוח להתחיל איתו.
עוברים לחדר הצילומים. מסביר לה היכן לעמוד. כמה קליקים ראשונים לכיוון תאורה, את לא חייבת לדפוק לי פוזה, תרגישי חופשיה… והיא נרגשת ומחייכת את החיוך הזה של "אני לא מאמינה שאני פה" שמעורבב בו גם ה"וואו, אני פה!"… מצויין, האור בא לי טוב. ועכשיו כמה פוזות ראשוניות בעמידה, חלק בשחור לבן, חלק בצבע… ואני שואל אם היא רוצה לראות… "בטח! איזו שאלה"…
אני מראה לה את התמונות, עוברים עליהן יחד. היא מיד מעירה משהו על הישבן/ירכיים הגדולים מדי לטעמה. אני מחייך… מעטות מאוד הפעמים שאני פוגש אישה שחיה בשלום עם הירכיים שלה, ואף על פי כן אני משנה זוית צילום ותאורה למשהו שמצניע קצת שם ומבליט קצת פה… ועוד כמה קליקים, ועוד פעם אני מראה לה את התמונות, והנה הפעם זה כבר יוצא… "זאת יפה"… ועוד אחת שהיא אוהבת… והופס, אני רואה את זה בעיניים שלה: הכיף מתחיל… עכשיו היא כבר לגמרי בתוך זה. מחליפים סט הלבשה, ממשיכים לצלם… הפעם עוברים לכורסא. כורסא זה דבר סקסי. והיא מתקלפת מהבגדים, נכנסת אט אט לראש יותר ארוטי ונועז… קליק, ועוד קליק, ושוב לראות את התמונות יחד… הפעם זה כבר יותר "וואו" והרבה פחות שיפוטיות על חלק גוף זה או אחר. מצויין…

מחדר ההלבשה עברתי לחדר הצילומים. רון חיכה לי שם, ביצע ארגונים אחרונים עם התאורה והמצלמה. נכנסתי לחדר שהיה חשוך עם תאורת צילום בלבד… הרגשתי חשופה ומבוישת. רון ביצע כמה צילומים ראשוניים על מנת לבדוק את התאורה. פלאש פה, פלאש שם. עמדתי חסרת תזוזה, קצת בשוק . לאט לאט השתחררתי… "זהו. את כאן!" צעקתי לעצמי והבנתי שעכשיו אני צריכה להנות, ולהוציא מכל הסיטואציה הזו את המיטב. בכל זאת זו פנטזיה שאני סוחבת עימי כבר שנים, והיא סוף סוף מתממשת!!! ביקשתי להציץ בתמונות הראשונות והייתי קצת בהלם, זו הפעם הראשונה שאני רואה תמונות שלי מהצד בלבוש מינימאלי (זה ממש לא אותו הדבר כמו שמסתכלים במראה). כל קליק של המצלמה, וכל פלאש כאילו חשפו אותי וקילפו אותי… ואז כבר הרגשתי יותר נינוחה, יותר בטוחה, והיה ניתן לראות את זה בתמונות שחשפו את גופי במלוא הדרו. ללא בושה, ללא היסוס. שדיים, ירכיים, אגן, בטן… מתמכרת לתחושה, מאוהבת בחוויה. חזרתי לחדר ההלבשה על מנת להחליף פרטי לבוש, ובכל פעם חיכתה לי הפתעה חדשה… פעם כורסא, אחר כך כיסא, מיטה עגולה, ואחר כך ריצפה משובצת. נכנסתי כבר לעניינים, הבנתי כבר מה עושים ומה שיצא זה תמונות מרהיבות, מקצועיות, ואני חייבת להודות שממש התלהבתי מהתוצאה!
זוהי חוויה מדהימה, מעוררת ומשחררת. תודה רבה רון! היה פשוט נפלא