על התמסרות וצילומי עירום – מיניות ואמנות

היום נדבר על נושא רגיש. לפעמים שואלים אותי שאלות כגון: איך אתה מצלם אישה בעירום ונותר אדיש? איך אישה מוכנה לחשוף עצמה בפני גבר זר?
לתפיסתי, קיים עיוות בשתי השאלות הללו, ומאחוריהן הרבה דעות קדומות אך גם סקרנות בריאה. החלטתי לכתוב על זה בגילוי דעת ולנסות להאיר קצת את הנושא. בחרתי לעסוק בדוגמא הקלאסית של גבר המצלם אישה, בעיקר משום שמרבית לקוחותיי הן… נשים.
נתחיל בכך שלדעתי מי שמצלם עירום לא יכול להישאר אדיש , לכל הפחות כפי שאמן אחר שעובד על יצירת אמנות כלשהי משקיע בעניין מידה זו או אחרת של התלהבות ותשוקה. כגבר, כאשר אישה עירומה ניצבת מולי בסטודיו אני לא אדיש לסיטואציה, גם אם מורגל בה. יש בסיטואציה הזו עוצמה ואנרגיות שצריך להבין ולתעל נכון כדי שהסשן יהיה מוצלח ותושג המטרה שהיא כמובן: צילומי עירום טובים.
אני כבר רגיל לכך שאישה מתחילה את הסשן מהוססת מעט, וצוברת ביטחון תוך כדי ההתקדמות של הסשן. כששאלתי פעם מצולמת שלי מה עזר לה לצבור ביטחון על הסט ציפיתי לשמוע שזה היה בזכות הצילומים היפים שלה שהצגתי על המסך מיד אחרי שצולמו, אבל היא השיבה שבראש וראשונה מה שהרגיע אותה ונסך בה ביטחון זו התחושה שאני יודע מה שאני עושה ושהיה לה כיף לעבוד איתי. "רק כשבטחתי בך באופן מלא יכולתי לשחרר את עצמי ולהרגיש נוח לגמרי עם העירום. זה סוג של התמסרות. ההבדל הוא שאני לא מתמסרת לגבר אלא לאמן שבך". אהבתי את ההסבר שלה וחשבתי לעצמי שזה מעניין איך שמונח כמו התמסרות או יחסי גבר ואישה יכול להילקח מהקשרו הקלאסי – המיני, ולעבור הסבה לתהליך היצירה האמנותית.
כמה ימים לאחר מכן מצאתי עצמי משוחח עם כמה אנשים על צילומי עירום, כשבמהלך השיחה עלתה השאלה השניה שהצגתי – איך אישה מוכנה לחשוף את עצמה בעירום בפני גבר זר? אחד הנוכחים שלף במהירות הסבר לכאורה הגיוני: "כמו שאישה מתפשטת בטבעיות אצל הרופא כי הוא רופא, כך היא מתפשטת כשהיא באה לסטודיו לצילומי עירום, היגיון פשוט". באותו רגע נזכרתי בשיחה עם המצולמת והבנתי שהבחור טועה. לא הכל מבוסס על הגיון קר. למעשה, כשאישה בוחרת להצטלם בעירום הסיטואציה שונה לחלוטין מביקור אצל הרופא. אצל הרופא מבקרים "כי צריך", ולסטודיו מגיעים "כי רוצים". אצל הרופא מדובר בסיטואציה קורקטית, יבשה ובמידה מסוימת אפילו מנוכרת, בעוד שבסטודיו כפי שהמחישה לי כמה ימים קודם לכן המצולמת שלי הסיטואציה נעה על הקו המרתק שבין מעשה חיזור ומעשה אמנות. התפקיד של הצלם הניצב מול מודל עירום הוא לפענח את ה"סטייט אוף מיינד" הנכון למודל, את האנרגיות האצורות בו/בה ולהפוך אותם לתמונה. ככל שהצלם והמצולמת מבינים את הצופן הזה ופועלים לפיו, כך היצירה המוגמרת לובשת צורה ואופי והופכת מ"עוד צילום" ל "וואו".