אתמול שוחחתי עם לקוחה שלי (לא מתחום צילומי העירום) על העבודה שלי בסטודיו אקספוז. כשסיפרתי לה על הסשנים שאני מצלם פה ועל המגוון של האנשים שמגיעים אליי היא נראתה די מופתעת (אני כבר רגיל) ואמרה לי "תוך כדי שאני מדברת איתך אני מנסה לחשוב מי מהאנשים שסביבי היו באים להצטלם בסטודיו לצילום עירום…".
אמרתי לה שחבל על הנסיון לאפיין את האנשים כי למדתי כבר שהאנשים הכי פחות צפויים עתידים להפתיע.
הגיל: לא משחק תפקיד משמעותי… למעט גיל המינימום כמובן להשתתפות בצילומי עירום, יצא לי כבר לצלם נשים שהן סבתות חביבות, אבל שובבות כמו בחורה בת 25 כשנכנסים לחדר הצילומים בסטודיו…
הסטטוס המשפחתי: גם כאן אין דפוסי התנהגות עקביים. היו אצלי גברים נשואים ונשים נשואות, הם באו בזוג או בגפם, בהפתעה או בתכנון והתלבטויות של זמן רב, בביטחון או בסקרנות.
העיסוק ומקום העבודה: אחד החביבים עליי… הפקידה ששירתה אתכם אתמול בבנק או המוכרת בחנות, השיפוצניק וגם שכנו ההייטקיסט… כן, ניחשתם נכון, כולם היו כאן בסטודיו 🙂
צילום עירום כראי לחיים
זה לא רק העירום וזה לא רק הצילומים. אפשר ללמוד מזה משהו על אנשים ועל גישה לחיים. בשעה שחלק מהאנשים מתחבאים מאחורי רוטינות שגרתיות ומתרחקים מכל התנסות שתטלטל את סדר היום הרגיל שלהם, ישנם אנשים שאינם שונים בהרבה בגיל, בסטטוס, במקצוע וברקע, שיחפשו למצות ולמצוץ עוד קצת צוף מהפרח, עוד טעם וריח מהיום שחלף, עוד התנסות וחויה שתתווסף למאגר החויות שהולכות איתנו לכל החיים. לפעמים אני פוגש אותם בשלב שבו הם כבר עתירי חוויות, "שובבים מנוסים" אם תרצו, או אקסטרימיסטים עם קבלות, ולפעמים הם מגיעים לסטודיו בצעדים הראשונים מחוץ לקן… מהוססים מעט, קצת בישנים, סקרנים ומצפים. בשני המקרים זה כיף לראות את הבנאדם נפתח וחווה משהו דרך עדשת המצלמה והתמונות שצילמנו.
פעם אמר לי מישהו שהחיים קצרים וצריך לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון בחיינו. אמרתי לו ששמעתי את זה כבר ובגדול אני מאמין בזה אבל מה באמת המשמעות של המשפט הזה בחיי היומיום שלו? איך הוא מיישם את המשפט הזה? הוא ענה לי שבכל פעם שהוא מגיע לצומת דרכים שבה צריך לקבל החלטה כלשהי הוא שואל את עצמו מה מתוך השיקולים שלו הוא דעה קדומה, או פחד, או עצלות משתקת, וברגע שהוא מזהה את השיקולים האלה קל לו הרבה יותר לנטרל אותם. "ככה יוצא שבדרך כלל אני בוחר לעשות דברים שאחרים לא מעיזים לחלום עליהם", הוסיף…
יש בזה משהו. אם תביטו באלבום התמונות האישי שלכם בטח תוכלו למצוא כמה תחנות בחיים בהן זינקתם קדימה ובלעתם את מה שהחיים הציעו לכם באותו רגע. מה מהחויה הזו הולך איתכם עד היום? האם זה משהו שאתם שמחים שעשיתם?