האם הארוטיקה מתה?
כשבועז כהן העלה פוסט נוסטלגי בפרופיל הפייסבוק שלו עם כרזה של הסרט "עמנואל" שהיה בשעתו פורץ דרך בעולם הארוטיקה, התפתח דיון מעניין ובו בין היתר כתב אחד המשתתפים שהמושג ארוטיקה כיום איבד כל משמעות. אני, כאדם שעובד עם ארוטיקה ויצרים בסטודיו, מצאתי את התשובה המיידית לאותה אמירה מאתגרת דוקא מחוץ לסטודיו; ברחוב או בכל מקום אחר, בלתי צפוי ומשעמם ככל שיהיה. אבל תיכף נגיע להווה ולעתיד. תחילה נתרפק קצת על הנוסטלגיה ומשם נתקדם…
כשהיינו ילדים…
פעם, כשהיינו צעירים בתחילת שנות העשרה, ועסקנו כמו כל מתבגר בחקר וגילוי העולם היצרי המסתורי שמחכה לנו מעבר לאותה התבגרות, הדברים היו שונים מאיך שהם היום. חוברות פלייבוי מוסלקות במגירה (שלנו או של ההורים?? ;-)), סרט כחול בקלטת וידאו שהועברה בין החברים, ספר חינוך מיני מאוייר… היום זה נראה ממש נאיבי. כשבכל כיס נמצא טלפון סלולרי שמאפשר להיחשף לכל תוכן פורנוגרפי בקליק, וכשהפורנו של פעם הוא המיינסטרים של היום, אפשר אולי להבין את עצם הטענה שהועלתה בתגובה ל"עמנואל". וזה מחזיר אותי להווה ולדעתי האישית באשר לגורלה של הארוטיקה.
ארוטיקה של פיזיולוגיה
ריגוש מיני הוא דבר בסיסי, יצרי וקדום שטבוע בנו ומקודד בנו גנטית. חשבו על הפעם האחרונה בה ראיתם ברחוב מישהו או מישהי ופשוט נדלקתם בשבריר של שניה. לא קשה, נכון? ארוטיקה, אם כן, היא סוג של אינסטינקט. היא מצב נתון שאינו מותנה בגירויים שאנו צורכים או נחשפים אליהם ברשת ובכל מדיה אחרת, אלא היא פשוט חלק מאיתנו, מאיך שאנו בנויים כבני אדם. ארוטיקה היא המנוע הזה שמזרים בנו חומרים מעוררים, אותו מנגנון שמפעיל את האזורים במוח שאחראיים על התרגשות ועוררות… וארוטיקה לא צריכה יותר מאשר עיניים פקוחות, או אף מרחרח, ואפילו מגע חטוף באקראי. כל כך הרבה טריגרים שיכולים להפעיל אצלנו את הארוטיקה הישנה והטובה, גם בעידן בו אנו מציבים בפני עצמנו אינספור גירויים וריגושים בריכוז גבוה מאי פעם ובזמינות שלכאורה היתה יכולה להקהות את החושים.
ארוטיקה – הדור הבא?
עם כל הכבוד ליופיו של הטריגר הפשוט הזה שיכול להילחץ בכל זמן ובכל מקום, ברחוב או בסניף הדואר, צריך לזכור שבכל זאת לכל הריגושים והגירויים מסביב ישנה השפעה עלינו. הם אלה שהופכים אותנו לדרוכים יותר, הם מורידים את סף הגירוי, הם מכוונים אותנו לתדר הארוטי.
כצלם שעוסק רבות בארוטיקה ובעולמם היצרי של לקוחותיי, החלטתי בימים אלה לצאת בקמפיין מעניין ונסיוני המחבר את רוח הזמן, הטכנולוגיה ואותה ארוטיקה חסרת תלות בזמן ומקום, והזמנתי את הגולשים לשלוח תמונת סלפי (צילום עצמי) שלהם בעירום לתחרות צילומי עירום עצמיים כאן באתר של סטודיו אקספוז. עשיתי זאת תוך ידיעה שיש הבדל משמעותי בין צילום עירום אמנותי, בתאורה מוקפדת ובסביבה התומכת של הסטודיו, לבין snapshot עם הטלפון הסלולרי המוחזק ביד אחת. כמעט בהכרח מצטמצם הפן האמנותי בתמונה, ומתעצם הפן היצרי, אם תרצו – הפורנוגרפי. ובכל זאת כיוונתי וקיויתי שהגלריה לא תהפוך לסתם עוד דף פורנוגרפי ברשת, אלא תייצר איזושהי ארוטיקה הרלוונטית גם למי שמשתתפים בתחרות – אלה שעשו submit לתמונות.
כעבור יום או יומיים קיבלתי את הפידבקים הראשונים שנתנו לי להבין שזה עובד. מהתגובות שקיבלתי ומהטקסטים שצורפו לתמונות הבנתי שאנשים מתחברים לפן הארוטי של ההתעסקות בסלפי העירום. הן בהכנה שלו, בבחירת התנוחה, המיקום, אפילו הזמן… והן בעצם הנוכחות של תמונה שלהם ברשת, תמונה שצולמה באופן עצמי וזוכה לצפיות רבות של אנשים שיכולים רק לפנטז (שוב הארוטיקה) על אותן דמויות אנונימיות שנחשפו כך, ואולי זוהי השכנה הסקסית, או הפקידה שמעולם לא ידעתם איך היא נראית מתחת לבגדים…
עוד מוקדם לסכם את הקמפיין המסקרן של Expose Yourselfie אבל אותה תזכורת לסרט האלמותי "עמנואל" הגיעה לי בזמן טוב. בעיצומו של העיסוק המתמיד שלי בארוטיקה, דרך הצילום האמנותי והיצרי, דרך המילים הכתובות ודרך ההבנה שגם הארוטיקה על אף היותה דבר כה בסיסי ומובנה בנו, כרוכה במסע שאנו עוברים כל יום בחיינו, אני בטוח שהסקרנות, המציצנות, הטריגרים החושניים שאנו סופגים בקולטנים שלנו ימשיכו כמו שהינו מאז ומעולם ללוות אותנו הלאה, תהא התקופה אשר תהא, על שלל ריגושיה.
תגובה אחת על “ארוטיקה של המילניום השלישי – דור 3.5 ומעלה”
מאמר נפלא. כאמן אירוטיקה בעצמי, שמתעסק והוגה בם יומם וכל יומם, אני יכול רק להסכים עם כל מילה.