חמישים גוונים של עיניים עצומות לרווחה

חמישים גוונים של אפור - עיניים עצומות לרווחה

חמישים גוונים של אפור – עיניים עצומות לרווחה

תום קרוז הוא ביל, ניקול קידמן היא אשתו אליס, בסרטו של סטנלי קובריק: עיניים עצומות לרווחה (1999).

ערב אינטימי בבית, אליס מגלגלת משהו לעשן ותופסת ראש. מכאן מתחילה להתגלגל שיחה על קורותיהם במסיבה בערב הקודם, והדרך קצרה לתחום הרגיש של נשים, גברים, גבולות ופנטזיות. דיאלוג מתוך הסרט:

ביל: ובכן אני חושב שרוב הנשים מתוכנתות אחרת מגברים
אליס: אה כן, שכחתי, מליוני שנים של אבולוציה – נכון? גברים צריכים להזריע כמה שיותר נשים בעוד שנשים צריכות להשאר בבית ולדאוג לילדים?
ביל: קצת פשטני מדי אבל משהו כזה.
אליס: אווו, אתם הגברים, לו רק ידעתם…
ביל: אם ידענו? למה את מתכוונת בזה?
בשלב הזה אליס פותחת לביל דלת לעולם האינטימי של פנטזיה עוצמתית על סקס עם גבר זר ששטפה אותה בנופש המשפחתי בשנה הקודמת. הנה הצצה לסצינה:

אליס פותחת מבלי ידיעתה תיבת פנדורה גם אצל ביל, שיוצא למסע משלו לחקר המיניות על צורותיה השונות. אם לא צפיתם בסרט אני ממליץ בחום לעשות זאת. אני רק מזהיר שהפוסט הזה משובץ כמה ספוילרים, אם כי לא אתייחס כאן כלל לסצינה העוצמתית והמרכזית בסרט, והמבינים יבינו.

מסעותיו של ביל בניו יורק הלילית מזמנים לו שלל פיתויים והרפתקאות. הוא מותח את הגבולות, ספק נשאב ספק מוביל את דרכו למחוזות חשוכים ומפתיעים. בהמשך, אליס תחלוק עם ביל עוד חלום ארוטי שחלמה, ובו עשתה סקס עם גברים זרים, רבים יש לציין. גם תורו של ביל להתוודות יגיע כשיסתיים פרק המסע ההזוי שלו.
וכך, בסצינת הסיום, שניהם נרעשים, מעורערים ומבולבלים מטיילים עם ילדתם בחנות כלבו, ומנסים להבין מה הלאה.

ביל: מה נעשה עכשיו?
אליס: אני חושבת שאנו צריכים להיות אסירי תודה שיצאנו מכל ההרפתקאות שלנו בשלום, בין אם הן היו במציאות או בחלום.
ביל: את בטוחה?
אליס: בטוחה כמו שהמציאות של לילה אחד, שלא לדבר על חיים שלמים, היא לא האמת כולה.
ביל: ואף חלום הוא לא רק חלום
אליס: אבל אני חושבת שאנחנו ערים עכשיו… ולעוד הרבה זמן.
ביל: לתמיד
אליס: אל לנו לנבא את העתיד…

מצא חן בעיניי שהתסריט של קובריק משאיר את התבונה שמסכמת את כל העלילה בצד של האישה. מישהי יקרה אמרה לי לא מזמן שנשים חושבות עם הראש בעוד שאנחנו הגברים, נו אתם יודעים כבר, מייחסים לנו חשיבה עם הז… לא נפתח את הויכוח על מהות המשפט הזה כרגע. מה שנכון הוא שלנשים יש אינטואיציה מפותחת במערכת יחסים ויכולת לראות צעד או שניים קדימה. וכך, בעוד שביל מבוהל כולו לנוכח תיבת הפנדורה שנפתחה וגל רגשות האשם ששוטף אותו, אליס כבר יותר מפוכחת ומסתכלת על התמונה כולה. היא מבינה שהפנטזיות שסחפו לפתע את חייהם אינן הולכות להיעלם כלעומת שבאו, ומאידך, יש עוד הרבה דברים אחרים שממלאים את עולמם המשפחתי והזוגי בנוסף לאותן פנטזיות. דונט פאניק.

ומ1999 של זוג מלוטש וניו יורקי, הישר לסלון הישראלי של 2012-13. הטלויזיה פתוחה על ערוץ הספורט, הוא צופה במשחק כדורגל והיא… היא על הספה לידו, שקועה לחלוטין בספר בכריכה כהה. חמישים גוונים של אפור. שעה שהוא מעלה את הדופק בציפיה לניצחון המיוחל, היא מעלה לחץ דם כשכריסטיאן גריי מכניס את אנסטסיה סטיל לעולם של משחקי שליטה, סאדו והרפתקאות מיניות מעולם הפנטזיה. מכאן שיא רודף שיא, האורגזמות מתערבבות בטוויסטים בעלילה, והקצב מטורף. דומה שכריסטיאן ואנסטסיה רעבים כל כך לבלוע את החיים שגם לנו כבר לא נותר זמן לנשום.
מה שיפה בחמישים גוונים זה לא רק התוכן הנועז. זה הבאז סביבו. חמישים גוונים הוא לא ספר מחתרת. זה לא משהו שהאישה קוראת בהסתר והולכת לישון בהדחיקה את המחשבות המסעירות אותה. זה ספר שגם הגברים קראו (בעקבות נשותיהם) וגם החברים. חמישים גוונים הפך לשיחת היום, ועל הדרך גם הציף את עולם הפנטזיות ושלח רבים לצאת למסע לחקר עצמם  או הזוגיות שלהם. שלא כמו ב"עיניים עצומות לרווחה", בו אליס נזקקה לגראס בשביל לפתוח את הלב ואת הראש ולדבר על הפנטזיות שלה, חמישים גוונים מביא את הפנטזיות לספה הסלונית, עם נעלי בית, טרנינג ואיזה נישנוש. לכאורה תפאורה ממש לא סקסית אבל קרה משהו יפה עם הספר הזה – הוא הצליח לחבר בין המיינסטרים הסלוני לבין הנועז, הקיצוני והבוטה, גם אם רק בכאילו, וגם אם מביני עניין ביחסי שליטה ילעגו לתוכנו של הספר. העוצמה כאן טמונה ביכולת להפוך את הפנטזיה ללגיטימית. להנגיש אותה. להזכיר לנו שכולם מפנטזים, ולכולם יש היכנשהו את "חדר המשחקים" בראש, גם אם לא בדירת הפנטהאוז המפוארת במגדל הכי גבוה בעיר. ובעיקר, להצית את הדמיון ולשפוך עוד שמן למדורה החמימה הזו של עולם הפנטזיות. מספרים שנשים קוראות את הספר ביד אחת כי השניה עסוקה מדי… ובכן זהו בהחלט יישור קו מרענן עם המין הגברי, צרכן הפורנו הגדול. אבל על זה עוד ארחיב בהזדמנות אחרת 🙂
בפוסט אחר כתבתי על הפנטזיה בראי הצילום, בהתיחס לצילומים שאני יוצר בסטודיו אקספוז, כיוון שרבים מגיעים אליי לצילומים כשפנטזיה בראשם. ואמנם האמנות קשורה קשר הדוק לפנטזיות. היא מזינה אותן, אך גם ניזונה מהן ולכן אני מזמין אתכם להגיב ולספר על ספרות או קולנוע או כל מדיום אמנותי אחר שקשורים לנושא הפנטזיות והמיניות ושהשפיעו עליכם. אני מצדי אשמח לקחת אתכם למסעות נוספים בסרטים ובספרים שנותנים לי השראה…
עכשיו תורכם! יש המלצות?

רון אוריאל

רון אוריאל

רון אוריאל הינו הצלם והבעלים של סטודיו אקספוז, אותו הקים בשנת 2009. רון מתמחה בצילומי עירום וארוטיקה תוך שימוש יצירתי באור וצל, ועבודה עם קשת של רגשות ויצרים. "הלקוחות שלי הינם אנשים פרטיים, בוגרים, בעיקר נשים וזוגות. רובם ככולם נמצאים באיזשהו מסע. מסע של גילוי, חיפוש אחר העצמי או חקר הזוגיות, שחרור מכבלים, העצמה אישית, חוויה, התנסות ועוד. אני כאן כדי להוביל את המצולמים דרך עוד תחנה במסע הקסום הזה, ומזמין אותם להפגש עם האמנות, המיניות, יופיו הפשוט של הגוף, ומחוזות הפנטזיה." ניתן ליצור קשר עם רון במייל office@studioexpose.co.il או בטלפון/ווטסאפ 054-6622678 רון אוריאל בפייסבוק: www.facebook.com/ronuriel אינסטגרם: www.instagram.com/ron.uriel.sexystudio