אחרי עשרים שנה

אישה וגבר וצופה אחת. סשן צילומים סקסי

אישה וגבר וצופה אחת. סשן צילומים סקסי

יש דברים שנראים אחרת מבעד למסכי הזמן. אולי זה נסיון החיים שנצבר, אולי בטחון שנבנה עם השנים, או היכולת פשוט לשחרר, לזרום, לפרגן בלי להתחשבן. סטינג חתם זאת במילים If you love sombody set them free ואני מוצא עצמי הופך במשפט הזה לא פעם, מתוך המקום המיוחד שתפס סטודיו אקספוז בעולמי ובעולמם של לקוחותי ובכלל מתוך היותי גבר נשוי עם פז"מ של אי אילו שנים ארוכות, כן ירבו.

מה גורם לגבר לשלוח את אשתו למסע הזוי כמעט אל מחוזות הארוטיקה, יש שיאמרו אל פי תהום הפיתויים, וכל זאת בלעדיו?

כשבני הזוג המקסימים ההם קבעו איתי סשן צילומים סקסיים, הם שאלו אם אני מכיר מישהי שתרצה להצטרף כצופה. בקשה מוזרה? תלוי איך מסתכלים על זה. אולי למי שעושים צעד ראשון לתוך עולם מסתורי וחושפני כמו העולם של אקספוז זה די והותר לעבור את החויה לבד, אך יתכן מאוד שאותם בני זוג כבר ראו ועשו דבר או שניים בחייהם, והם כבר במקום משוחרר ונועז יותר. לכן לא התפלאתי ופניתי לחפש עבורם את הצלע השלישית, ורצוי שתהיה זו מישהי מקרב מכריי, לקוחותי והמפרגנים ליצירה והתדר המיוחד של אקספוז.

הוא שאל אותה אם בא לה. טוב, זה לא ממש מפתיע כי הוא בעלה. בעצם זה אולי קצת מפתיע, כי לא כל בעל מצוי מציע לאשתו לקפוץ באחד הערבים החוצה אל הלא נודע שמביא עימו הלילה, באיזה מרתף עם תאורה וקירות של דאנג'ן ומוסיקה של יצרים, סגורה בחדר קטן עם זוג בוער מתשוקה וצלם שהופך תשוקה לתמונות. היא שאלה אותי בחצי קריצה אם אולי מחפשים צופה גבר, כי בעלה בעניין… אבל משהבהרתי שמדובר באשה היא הודיעה בהתרגשות שהיא באה. שבעלה שולח אותה 🙂 מצא חן בעיניי שזה בא ממנו.

יומן. קובעים. ממתינים. דחיה. בלת"מ, קובעים מחדש. שוב ימים חולפים… מתקרבים לזה… עוד שיחת הכנה. ורק שלא נתבלת"ם שנית…

על סט הצילומים… כשהגבר עזר לאשתו להיחלץ מהמחוך הסקסי היינו כבר במרחק של כשעה מתחילת הסשן, כולל הפסקת סיגריה קלילה (לא מעשן), דרינקים מגוונים (הם וודקה, היא יין, אני בירה כרגיל) ושתי תלבושות שהוחלפו. הקרח, אם היה שם בכלל, נמס זה מכבר, היה באויר תדר טוב של ציפיה לבאות, מן תערובת של דריכות והידיעה, או אי הידיעה מה מתעתד לקרות.
הצופה שלנו ישבה, קרוב מאוד למתרחש, בעיניים דולקות בחשיכה. הזוג שלנו החל לדבר בשפת הגוף, מילים של ארוטיקה ומיניות. לרגע השתרר שקט כשנגמר איזה שיר, אחריו פילחו את החדר צלילי גיטרה חשמלית בבלדה ישנה, כזו שהזמן השביח כמו יין והפך אותה לאחת הקלאסיקות המרגשות. כשהנשימות בחדר התקצרו ראיתי אותה בזוית העין מחליפה תנוחה. הבטתי בעיניה, לוודא שהכל בסדר. לחשה לי בלי מילים שהם מקסימים… מפלס ההתרגשות נסק.
האישה והגבר החליפו תפקידים, הוא התיישב בכורסא והיא על הרצפה, מולו, על ברכיה. החלפתי זוית, שיניתי את כיוון האור, וכעת כשהאישה רכנה קדימה קיבלנו, הצופה ואני, הצצה מדהימה על קוי המתאר של קימורי גבה. צילמתי עוד תמונה, מוקסם מהיופי, ונתתי לצופה הצצה במסך. "היא מדהימה" לחשה לי… וידעתי שמשהו יקרה בעתיד הקרוב. כשכמה רגעים אחרי כן פגשו קצות אצבעותיה של הצופה את האור והצל על גבה של האישה, לקחתי צעד אחורה, והנחתי את המצלמה. בלי מילים פינה גם הבעל את המיטה העגולה (או הבמה אם תרצו) לשיח הנשים הקסום שנגלה לעינינו. מגע עדין, לא מהוסס אבל איטי ורך מאוד, הכל כאילו הואט לחצי המהירות, שני גופים מתקמרים ומתלפפים יחדיו, בקצב מיוחד ששמור רק להן, הנשים. היתה שם נשיקה שאין לה התחלה ואין לה סוף, היה דופק מהיר, לא זוכר מה התנגן ברמקולים. הכל נמוג והתערבל לתוך הרגע המחשמל ההוא.

לילה, שעות קטנות. בחוץ למעלה ברחוב דממה. הזוג שלי מתארגן מול המראה, והיא כבר לבושה, לטעמי קצת קל מדי לקור שבחוץ. אני עוטף אותה במעיל שלי ומלווה אותה לאוטו שחונה ברחוב הריק. נפרדים בחיבוק חם והידיעה שהערב הזה היה משמעותי, מרגש. להתראות. יורד חזרה לסטודיו ובדרך תוהה אם בעלה מחכה לה ער בבית או שרק מחר תספר לו על החויה הקסומה. ברור לי שהיא תהיה מחר ב"היי" ותרחף… מעניין אם גם הוא יהיה שותף להתלהבות.

אחרי יום היא שולחת לי משפט שהוא כתב לה: "תקבעי לנו צילומים!" ואני מחבב את הבחור אפילו יותר ממקודם, בלי שבכלל הכרתי אותו.

אז מה גורם לגבר לשלוח את אשתו למסע הזוי של נגיעה בפנטזיה? האם זה הבטחון שלא יקרה שם כלום, או אולי זה משהו אחר, ליברלי יותר, קנאי פחות, שמסוגל דוקא לתת לדברים לקרות? אולי פשוט יש הבדל בין הזוגיות הקנאית של גיל 20 לזו שמתעצמת אחרי עשרים שנה… זוגיות מלאה יותר, בפסגות ובשפל, בריבים, השלמות, בהורות, בקריירה, בתהפוכות הזמן ותעצומות השנים… אולי "אחרי עשרים שנה" קל יותר להסתכל על החצי השני, על הכנפיים שתמיד היו שם, ולהגיד – הלילה תמריאי, מותר לך לעוף… במקום לחשוב – הכנפיים האלה שלי ורק שלי.

"עוד אותו הצליל
עוד אותו הטעם
שמור כמו יין, יין טוב
מתנגנת בי
מנגינה בוקעת
מבין אצבעותי
לכי לך אל הרחוב"
(יענקלה רוטבליט)

Expose, רון

 

רון אוריאל

רון אוריאל

רון אוריאל הינו הצלם והבעלים של סטודיו אקספוז, אותו הקים בשנת 2009. רון מתמחה בצילומי עירום וארוטיקה תוך שימוש יצירתי באור וצל, ועבודה עם קשת של רגשות ויצרים. "הלקוחות שלי הינם אנשים פרטיים, בוגרים, בעיקר נשים וזוגות. רובם ככולם נמצאים באיזשהו מסע. מסע של גילוי, חיפוש אחר העצמי או חקר הזוגיות, שחרור מכבלים, העצמה אישית, חוויה, התנסות ועוד. אני כאן כדי להוביל את המצולמים דרך עוד תחנה במסע הקסום הזה, ומזמין אותם להפגש עם האמנות, המיניות, יופיו הפשוט של הגוף, ומחוזות הפנטזיה." ניתן ליצור קשר עם רון במייל office@studioexpose.co.il או בטלפון/ווטסאפ 054-6622678 רון אוריאל בפייסבוק: www.facebook.com/ronuriel אינסטגרם: www.instagram.com/ron.uriel.sexystudio